ארגון ההגנה
הקמת הארגון
מדיניות הארגון
בימי ״המאורעות״- ימים של התקפות ערביות על הישוב היהודי, דגלה ״ההגנה״ במדיניות של הבלגה, שעיקרה הגנה על הישובים מפני ההתקפות עליהם והימנעות מפגיעה בישוב הערבי ככלל.
בעקבות ההתנגדות הערבית לשלטון הבריטי וביצוע פעולות חמורות נגד הבריטים, הסכים הממשל הבריטי המנדטורי לשיתוף פעולה עם ״ההגנה״. הפעילות התרכזה במסגרת של "הנוטרים" ו"משטרת היישובים העבריים" אשר היו כפופים למשטרה הבריטית וסיועו באבטחת היישובים ונקודות רגישות כגון תחנות רכבת.
"יציאה אל מחוץ לגדר" הוא כינוי לפעולות יזומות של ההגנה של תקיפת הפורעים הערבים בבסיסיהם, מעבר לגדרות היישובים היהודים. הפעולות האלו היו בלתי לגאליות ללא תיאום עם הבריטים. הפעולות נעשו על ידי פלוגות קטנות ומאומנות פו"ש –פלוגות שדה בפיקוד של יצחק שדה, חי"ש – חילות שדה ופו"מ- פלוגות מיוחדת. עיקר פעולות ההגנה התרכזו בהשתתפות בהקמת יישובי חומה ומגדל ובמוסד לעליה ב'- כלומר "ההעפלה" הבלתי לגאלית לארץ ישראל.
יעקב דורי
(1899- 1973)
רמטכ"ל "ההגנה" בשנים 1939-1945. בשנת 1939 נתמנה לתפקיד ראש המטה הכללי של ההגנה, תפקיד שבו החזיק עד שנת 1945. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף בהכנת תוכנית מצדה על הכרמל לריכוז היישוב העברי בהרי הכרמל והתבצרותו שם, למקרה של פריצת הגרמנים לארץ ישראל.
ביוני 1947 מונה בפעם השנייה לתפקיד רמטכ"ל ההגנה לאחר שהרמטכ"ל הקודם, יצחק שדה, הודח על ידי בן-גוריון וכאשר הוקם צה"ל היה לרמטכ"ל הראשון עד פרישתו ב- 1949. נשיא הטכניון בשנים 1951–1965 וסגן ראש העיר חיפה.
יצחק שדה (1890-1952)
יצחק שדה (לנדוברג) היה אלוף בצה"ל, מפקד, , מנהיג, מחנך וסופר יהודי שכונה "הזקן". שדה היה ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון, היה ממניחי היסוד לצה"ל ולעצמאות ישראל.
פלוגות הלילה המיוחדות
פלוגות הלילה המיוחדות הוקמו על ידי הקפטן הבריטי אורד צ'ארלס וינגייט שהיה תומך להב של הציונות וזכה לכינוי "הידיד". ויינגיט קיבל רשות מהמפקדה הבריטית להקים יחידות חדשות בפיקודו, במטרה להילחם בכנופיות הערביות. הפלוגות הורכבו בעיקר מאנשי "ההגנה" ופעלו באזור עמק יזרעאל והגליל התחתון לפי תורת לחימה שפיתח. לאחר שנתיים של פעילות, וינגייט הוצב מחוץ לארץ ישראל והפלוגות התפרקו זמן קצר לאחר מכן, ביולי 1939. תורת הלחימה שהנחיל וינגייט שימשה את "ההגנה" במשך מרבית שנות פעילותה.
אליהו גולומב (1893 –1945)
אליהו גולומוב היה "המפקד הבלתי מוכתר" של ארגון "ההגנה" שמפקדתה מוקמה במשך שנים רבות בביתו. גולומב היה ממייסדי תנועת אחדות העבודה וההסתדרות הכללית. היה חבר הוועד הלאומי וציר מפלגתו לקונגרסים הציוניים.
ליל הרכבות
מבצע חבלה במסילות הברזל המנדטוריות בליל ה-1 בנובמבר 1945. המבצע היה אחד המבצעים הראשונים של תנועת המרי העברי עוד לפני הקמתה הרשמית, וסימל את הקמתה. במסגרת המבצע חיבלו חוליות פלמ"ח ברשת מסילות-הברזל ברחבי הארץ ופוצצו שלוש סירות משמר בריטיות בנמל יפו וחיפה, ויחידה של האצ"ל והלח"י תקפה את תחנת הרכבת בלוד. המבצע העלה את מורל אנשי היישוב לאחר ההגבלות הקשות של הבריטים על עלייה והתיישבות, ובעיקר עורר שביעות רצון בקרב הנהגת היישוב ובקרב אנשי הפלמ"ח וההגנה, שנוכחו לראות כי ניתן להפעיל בו זמנית ובהצלחה כוחות רבים במספר רב של יעדים.
ישראל גלילי (1911- 1986)
בשנת 1924 נמנה עם מייסדי תנועת הנוער "הנוער העובד" ואף היה המזכיר הראשון של התנועה, ובשנת 1930 נמנה עם מייסדיו של קיבוץ נען, שבו היה חבר עד יום מותו.
בתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף בהכנות לפלישה גרמנית לארץ. בתקופת פעולתה של תנועת המרי העברי, שהייתה ארגון גג של המחתרות היהודיות בארץ ישראל, כיהן גלילי יחד עם משה סנה כנציג "ההגנה" בהנהגת התנועה. בשנת 1947 התמנה לראש המפקדה הארצית של הארגון (רמ"א).
בראשית מלחמת העצמאות, לפני הכרזת המדינה, עסק בארגון והקמת שירות האוויר, שהפך להיות לחיל האוויר, וכן בהקמתם של השירותים שהפכו לאחר מכן לחילות השריון, הים והתותחנים. ראש המפקדה הארצית של "ההגנה" בשנים 1948-1947.
היה ראש המועצה האזורית גזר, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. מקורב לראשי הממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר.