הצבא שבדרך
פלוגות המחץ (פלמ"ח)
הפלמ״ח – ״פלוגות המחץ״, היה הכוח המגויס של ״ההגנה״, שבראשו עמדו יגאל אלון, ויצחק שדה. הפלמ״ח הוקם במאי 1941, בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר נשקפה הסכנה שגייסות הצבא הגרמני, ישתלטו על ארץ ישראל מדרום. ביוני 1941, שימשו אנשי הפלמ״ח מורי־ דרך לכוחות הבריטים שפלשו לסוריה. עם התקדמות הצבא הגרמני בצפון אפריקה מלוב למצרים והחרדה מן האפשרות שיגיעו לכבוש את ארץ־ ישראל, סייע הצבא הבריטי ל׳הגנה׳ לאמן ולצייד שש פלוגות של הפלמ״ח ככוח שיפעל נגד הגרמנים.
שיתוף הפעולה בין הפלמ׳׳ח ובין הבריטים הסתיים בסוף 1942, ומאז ועד קום המדינה פעל הפלמ׳׳ח במחתרת. כדי להמשיך ולקיים את הארגון עברו חבריו למשטר של עבודה ואימונים: הם השתכנו במחנות בקיבוצים, עבדו מחצית מהחודש, והתאמנו בימים הנותרים.
כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה הופעל הפלמ׳׳ח במאבקה של ׳ההגנה׳ נגד ממשלת המנדט, ואנשיו מילאו תפקיד מרכזי בארגון ההעפלה ובהשטת אניות מעפילים ארצה. בפרוץ מלחמת העצמאות, השתתפו חברי הפלמ״ח בהגנת ישובים מבודדים ונלחמו על מנת לאפשר את חופש התנועה בדרכים לכלי הרכב של הישוב היהודי. מאוחר יותר, עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, השתתפו הפלמ׳׳חניקים במאבק נגד הטרור הערבי ובהתארגנות הצבאית לקראת פלישת צבאות ערב לארץ ישראל. ב-7 בנובמבר 1948 פורק מטה הפלמ׳׳ח בהוראתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, וחטיבותיו הפכו לחטיבות צה׳׳ל.
יגאל אלון
השבת השחורה
בשבת, 29 ביוני 1946, ביצעו הבריטים מבצע צבאי ומדיני רחב-היקף וחסר תקדים נגד היישוב העברי בארץ-ישראל, בתגובה על המאבק והמרי נגד גזרות "הספר הלבן".
צבא ממלכתי ומאוחד
במהלך שנת 1947 החלה ההתארגנות להקמת צה"ל – צבא ההגנה לישראל, שנבנה על בסיס הארגונים הצבאיים: ההגנה (הפלמ"ח), הלח"י והאצ"ל. דוד בן גוריון נקט בקו ממלכתי ברור וחד משמעי: למדינה יש רק כוח צבאי אחד, וכל המחתרות שתפקדו כארגונים צבאיים יפורקו ויכנסו לתוך צה"ל. החלה הצטיידות בנשק ונקלטו מגוייסי הגח"ל (גדודי חוץ לארץ) והמח"ל (מתנדבי חוץ לארץ); העולים החדשים קבלו הכשרה צבאית בסיסית בחו"ל או בארץ והצטרפו לשורת הלוחמים מיד עם עליית לארץ. הצבא הצעיר והנהגת המדינה הצטיידו בנשקים, תחמושת, מטוסים וטנקים ואף החל לנסח את אמות המוסר על פיהם ילחם הצבא.
חיילי צה"ל מדליקים נרות חנוכה – 2015
עושים צבא
ראשיתו של צה״ל, היתה בתש״ח, בעיצומה של מלחמת העצמאות, הוא הוקם ב-25.5.1948, לפי החלטתה של הממשלה הזמנית של מדינת ישראל, וחייליו נשבעו אמונים למדינה הצעירה. עם הקמתו של צה״ל הפכו חטיבות הפלמ״ח והחי״ש (חיל-שדה) – היחידות הצבאיות של ״ההגנה״ – לחטיבות צה״ל. יחידות האצ״ל והלח״י, פורקו ואנשיהן פוזרו בין יחידות צה״ל. בתחילה עברו על צה״ל קשיי הסתגלות במעבר מצבא מתנדבים המאופיין בלוחמת גרילה, למתכונת של צבא סדיר בעל מדים וטקסים, שרשרת פיקוד נוקשה ולחימה מסודרת. תורת הלחימה של צה״ל מבוססת באורח עקרוני על הרתעה ועל הכרעה: על השאיפה להרתיע את האויב מלפתוח במלחמה, ולהכריעו הכרעה נחרצת אם תפרוץ מלחמה. לפי תורת לחימה זו בונה צה״ל את כוחותיו, מצייד אותם ומאמנם. מראשיתו השתדל צה״ל להקפיד על מוסר הלחימה (טוהר הנשק), והוא מבקש להנחיל לחייליו את מורשת הקרב (תולדות המלחמות שניהל) ואת אהבת המולדת. צה״ל הוא צבא העם כולו ומשקף את הלכי-הרוחות הרווחים במדינת ישראל ואת מאפייניה.
לשרות בצה״ל נודעת בארץ משמעות החורגת מזו שמייחסים לשרות הצבאי במדינות רבות בעולם, והוא ממלא תפקיד גם במיזוג גלויות ובקליטת עולים חדשים, בהפכו אותם לחלק מן העם והמדינה.