ההתיישבות בהרי המרכז

>>>ההתיישבות בהרי המרכז
ההתיישבות בהרי המרכז 2018-02-27T14:51:09+00:00

אתגרי ההתיישבות בהרי המרכז

יהודה ושומרון

יהודה ושומרון הם ההרים המרכיבים את שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל. השומרון בנוי מרכסים ובקעות, גבולו הצפוני בעמק יזרעאל וואדי ערה וגבולו הדרומי בהרי ירושלים במערב גובל בשפלת החוף ומזרח בבקעת הירדן. הר חברון הוא רכס ארוך המתחיל בצפון בהר גילה ומסתיים בבקעת ערד וצומת שוקת בואכה באר שבע, במערב גובל בשפלה ובמזרח במדבר יהודה.
e2

הבנים חוזרים הביתה

הראשונים לבקש ולדרוש את ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון אשר שוחררו לאחר מלחמת ששת הימים היו בני כפר עציון אשר ביקשו לשוב אל קיבוצם החרב אשר נפל במלחמת העצמאות 19 שנים לפני כן ולבנותו בשנית. בראשם של בני כפר עציון עמד חנן פורת. החלטתם אושרה על ידי ראש ממשלת ישראל לוי אשכול. לאחר יסודו מחדש של קיבוץ כפר עציון, ב-1968 הוקם הישוב הר גילה בצפון הר חברון. באותה שנה החלו הפעולות לחידוש היישוב היהודי בחברון. במשך כשנתיים במגורים זמניים בממשל הצבאי בחברון וב-1971 נחנכה קריית ארבע כשכונה עירונית הסמוכה לחברון.

סבסטיה ותנועת גוש אמונים

לאחר מלחמת יום הכיפורים החלה להתארגן קבוצה להתיישבות בשומרון בשם "גרעין אלון מורה" שעד אז עמד שומם וריק מכל יישוב יהודי. הראשונים ליוזמה היו בני קצובר ומנחם פליקס, הם הקימו את גרעין אלון מורה אשר החל את דרכו בניסיונות לקבל אישור מהממשלה להקים נקודת יישוב בשומרון במקום הקרוב כמה שניתן לשכם, מאחר שהאישור נדחה שוב ושוב, החלו ניסיונות מעשיים להתיישבות. שמונה פעמיים ניסה גרעין אלון מורה לעלות על הקרקע כאשר הוא יוצר הד תקשורתי נרחב, מעגלי תמיכה וכל ניסיון עלייה הביא עמו תומכים רבים.ELב-1975 התקיימה העלייה המפורסמת של גרעין אלון מורה ותומכיו לתחנת הרכבת בסבסטיה שבסופו נחתם "הסכם קדום" ובו הסכימו הצדדים על פשרה בה המתנחלים יעבור לשבת במחנה קדום, לימים היישוב קדומים. זה היה למעשה אישור ראשון להתיישבות יהודים בשומרון.
ניסיונות ההתיישבות של גרעין אלון מורה הולידה את "תנועת גוש אמונים" תנועת ההתיישבות של יהודה ושומרון, אשר הקימה את רוב היישובים הכפריים ביהודה ושומרון. לאחר עליית בגין לשלטון ב-1977 החלה ממשלת ישראל שוקדת על בנית תכנית ממשלתית להתיישבות רחבת היקף ביהודה ושומרון. ואכן בין השנים 1979-1984 עולים על הקרקע עשרות יישובים כפריים ויישובים עירוניים (מעלה אדומים, אריאל) ברחבי יהודה ושומרון. כיום מונה ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון למעלה מ- 400,000 נפש.

עתיד שטחי יהודה ושמורון

עם מלחמת ששת הימים התעוררה בחברה הישראלית שאלה מה לעשות עם השטחים הגדולים שכבשה מדינת ישראל מידי הירדנים במלחמה. היו שראו בשטחים הרבים "קלף מיקוח" להסכמי שלום עתידים והיו שראו בהם ערך חיוני לביטחון מדינת ישראל (הרחבת המותניים הצרות) והיו שראו בשטחי יהודה ושומרון חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל – הגשמת חלום שיבת עם ישראל לארצו למקומות הקדושים והמקראיים הפרוסים לכל אורכם ורוחבם של יהודה והשומרון.
מיד לאחר מלחמת ששת הימים סיפחה מדינת ישראל את ירושלים המזרחית והחילה את ריבונתה עליה, את רמת הגולן סיפחה בשנת ב-1981, וביהודה שומרון ובקעת הירדן ממשיכה להתנהל תחת משטר צבאי, הנמשך עד לימינו .
OF
היוזמה להתיישבות בבקעת הירדן, בסיני ובחל עזה היתה של מדינת ישראל שמיד החלה ליישב את המקומות בהיאחזויות נח"ל ומאוחר יותר היישובים אוזרחו. ביהודה ושומרון היוזמה להתיישבות הייתה "מלמטה למעלה", יוזמה של המתיישבים שהובילו את המדינה מתוך מעשיהם להכרה בהתיישבות ובהמשך, עם חילופי השלטון ב-1977 לבניית תכנית התיישבות מקיפה.

בקעת הירדן וצפון ים המלח

עד למלחמת ששת הימים בקעת הירדן וצפון ים המלח היו בידיים ירדניות. גבול מדינת ישראל עבר בצפון הבקעה בסמוך לגלבוע ובדרום, בצפון ים המלח, צפונית לעין גדי, אזור אשר גובל עם הרי השומרון וחלק הצפוני של הרי ירושלים.
kמיד לאחר מלחמת ששת הימים החלה מדינת ישראל ביישוב בקעת הירדן וצפון ים המלח, על ידי הקמת היאחזויות נח"ל שהפכו ליישובים חקלאיים. מפעל ההתיישבות בבקעת הירדן זכה לתמיכה רחבה של הציבור הישראלי. היישובים הוקמו על פי "תכנית אלון" בהתאם לתפיסה הביטחונית שמיקום היישובים הוא שיקבע את גבולות המדינה, ושנדרשת שליטה אסטרטגית על נהר הירדן כדי ליצור חיץ בין האיום המזרחי לבין מדינת ישראל הצרה ושירושלים צריכה להיות במרכז היישוב העברי כדי לתפקד כבירה. יגאל אלון התווה תכנית שעל פיה תוקם שדרה כפולה של יישובים בבקעה: קו יישובים אחד יימתח לאורך כביש הבקעה והאחר לאורך ציר שנקרא על שם תכניתו "כביש אלון" במדרונות מזרח השומרון.

כיום נמצאים בבקעת הירדן ובצפון ים המלח 28 יישובים. במועצה אזורית בקעת הירדן ובמועצה אזורית מגילות ים המלח (צפון ים המלח). מועצה אזורית מגילות ים המלח היא המועצה האזורית הקטנה ביותר אשר מונה 6 יישובים וכ- 1000 תושבים.
יישובי בקעת הירדן מתפרנסים בעיקר מחקלאות, שירותים וחינוך. ישובי הבקעה מתקשים לעבות את אוכלוסייתן ולגדול הן בשל המיקום הגיאוגרפי המרוחק ממרכז הארץ, תנאי מזג האוויר הקיצוניים והשפעת המצב הביטחוני והמדיני.

הסכם השלום בין מדינת ישראל לממלכת ירדן

הסכם השלום בין מדינת ישראל לבין ממלכת ירדן נחתם ב-26.10.1994. הסכם זה נחתם לאחר 46 שנות איבה שכללו 2 מלחמות בהיקף גדול: מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים. ההסכם הסדיר את יחסי 2 המדינות, הגבולות וחלוקת המשאבים ביניהן. טקס החתימה נערך במסוף הערבה בגבול ישראל-ירדן. החותמים על ההסכם היו ראש ממשלת ישראל יצחק רבין וראש ממשלת ירדן עבד א-סלאם אל-מג'אלי. נשיא ארה"ב ביל קלינטון חתם כעד.
ההסכם בין 2 המדינות כלל: קביעת גבולות סופיים, נורמליזציה ביחסים הכוללת כינון יחסים דיפלומטיים, פתיחת שגרירויות, מתן אשרות תיירות, פתיחת קו אווירי, חופש גישה הדדי לנמלי הים, הקמת אזור סחר חופשי ופארק תעשיות בערבה. ההסכם גם כלל איסור תעמולה עוינת, הסדרי ביטחון, כיבוד הטריטוריה של המדינה השכנה, שיתוף פעולה במניעת טרור, מעמד מיוחד לירדנים ברחבת הר הבית, חלוקה של המים בירמוך ובמי התהום של הערבה והעברת 50 מיליון קוב מים כל שנה מהכנרת.
בחודש יולי 1994 הכריז ראש ממשלת ירדן על: "סוף עידן המלחמות". שר החוץ הישראלי שמעון פרס הכריז כי: "בא רגע השלום" בין 2 המדינות. ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ומלך ירדן חוסיין ערכו ועידת פסגה אצל נשיא ארה"ב ביל קלינטון. ממלכת ירדן הינה המדינה הערבית השנייה לאחר הרפובליקה הערבית המצרית החותמת הסכם שלום עם מדינת ישראל לאחר שנות איבה רבות ומלחמות קשות. הגדרתו של הסכם שלום זה בערבית הוא "סלאם", דהיינו שביתת נשק ואי לוחמה לטווח ארוך, עם אפשרות לשיפור.
(אם זה ארוך מידי – אפשר להוריד את הפיסקה האמצעית)

הסכמי אוסלו

הסכמי אוסלו הינם מספר הסכמים מדיניים שנחתמו בין מדינת ישראל לאש"ף שמטרתם הגעה לסיום הסכסוך בין ישראל לעם הערבי הפלסטיני. ההסכם הראשון נחתם בחשאיות ב-20.8.1993 . כחודש לאחר מכן נערך בבית הלבן טקס בו התקיימה לחיצת יד היסטורית בין ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ובין יו"ר אש"ף יאסר ערפאת.
ההסכם היה מורכב מההחלטות הבאות:
• נסיגה ישראלית מישובים פלסטיניים ברצועת עזה ובאזור יריחו.
• הקמת רשות פלסטינית לתקופת ביניים של 5 שנים (סעיף זה מכונה גם "עזה ויריחו תחילה").
• מיד לאחר הנסיגה מיריחו ומרצועת עזה יועברו הסמכויות בכל שטחי הרצועה, יהודה ושומרון בענייני חינוך, תרבות, בריאות, מיסוי ישיר ותיירות לידי הרשות הפלסטינית.
• תוקם משטרה פלסטינית.
• תתקיימנה בחירות למועצת הרשות הפלסטינית.
• ישראל תמשיך להיות אחראית על הגנת השטחים מאיומים חיצוניים.
• ישראל מתחייבת לבצע נסיגות נוספות משטחים ביהודה ושומרון.
• לאחר תקופת ביניים יושג הסדר קבע על בסיס החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 ו-338.
• ההסכם קובע ששיחות על הסדר הקבע תתקיימנה לא יאוחר מ-3 שנים לאחר הנסיגה הישראלית.
• נקבע שבהסכם הקבע יעלו לדיון הסוגיות הקשות בנושא ירושלים, סוגיית הפליטים, התיישבות, סידורי ביטחון, גבולות, יחסים ושיתוף פעולה.
במסגרת הסכם אוסלו חולקו שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה ל-3 קטגוריות: שטחי A – שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית. שטחי B – שטחים בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית. שטחי C – שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של מדינת ישראל.
כשפורסמו פרטי הסכמי אוסלו התפתחה במדינת ישראל מחלוקת עזה האם הפלסטינים קיבלו את ההסכם מתוך כוונה אמיתית להגיע לשלום או רק לממש את השלב הראשון לסיום השליטה הישראלית בגדה המערבית וברצועת עזה.
ראוי להדגיש כי ביום חתימת הסכמי אוסלו הודיע יאסר ערפאת לעם הפלסטיני בשידור בטלוויזיה כי הצהרת העקרונות איננה אלא חלק מיישום אסטרטגיית השלבים של אש"ף לסיים את הכיבוש תוך רמיזות ברורות שאין בכוונתו לממש את חלקם של הפלסטינים בהסכם. ב-4 השנים שלאחר הסכמי אוסלו נרצחו 256 ישראלים בפעילות טרור לעומת 97 ב-4 השנים שקדמו להסכמים. התקווה שהסכמים אלה יובילו לשלום בין מדינת ישראל לעם הפלסטיני או לפחות לרגיעה בסכסוך דעכה בשנים שלאחר חתימת ההסכמים בעיקר כתוצאה מהתגברות הטרור הפלסטיני שהגיע לשיאו באינתיפדה השנייה.
כך שהסכסוך הישראלי-פלסטיני איננו על טריטוריה, איננו על הסכמה בעניין הפליטים, איננו על ירושלים אלא למעשה מבטא אי הסכמה אפילו מצד גורמים פלסטינים מתונים על עצם קיומה של מדינת ישראל.

הבהרה חשובה :

אתר זה מיועד למטרות למידה בלבד, ולא לשום מטרה מסחרית.

בשימוש באתר זה, הנך מצהיר שכניסתך לאתר היא לצורך לימוד וקבלת סקירה על חידון הציונות והמורשת בלבד ולא לכל מטרה אחרת.