הסכמי שלום

>>הסכמי שלום
הסכמי שלום 2020-02-25T22:12:47+00:00

הסכמי שלום

הסכם השלום עם מצרים

הסכם השלום בין ישראל לבין מצרים נחתם בתאריך 26.3.1979, בבית הלבן בוושינגטון בירת ארצות הברית, בין ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, לבין אנואר א-סאדאת נשיא מצרים. הוא פרי משא ומתן אינטנסיבי שנערך בין הצדדים מאז עלייתו לשלטון של מנחם בגין. ההסכם מסיים את מצב הלוחמה בין המדינות, קובע את הגבול הקבוע ביניהן, מפרז ומדלל את כוחות הצבא בחצי האי סיני, המפריד בין המדינות ומכוון לתחילתה של שכנות נורמלית בין המדינות על פי כללי המשפט הבינלאומי. על רקע התקבעותו של מצב השלום כ – "שלום קר", מעצם העובדה שלא יצר יחסים חמים בין שני העמים, עדיין, רבים רואים בעצם השגתו תוצאה חיובית ביותר ביחס למצב ששרר טרם השגתו. כאמרתו האלמותית של ראש הממשלה מנחם בגין: "טובים קשיי השלום מייסורי המלחמה".

 ההסכם המתגבש נצרב בתודעה לאחר ביקורו המפתיע והאמיץ של הנשיא אנואר א-סאדאת בירושלים, ונאומו בכנסת.
הגבול התבסס על הגבול המנדטורי של ארץ ישראל, ששימש כקו הפסקת האש בין ישראל למצרים בין השנים 1949 – 1967, להוציא את רצועת עזה. כיוצא בזה, ההסכם מכיל נספח, אשר לא יושם, העוסק במתן שלטון עצמי לפלסטינים ברצועת עזה וביהודה ושומרון.
מרגע הקמתה של ישראל שרר מצב לוחמה בין ישראל למצרים, המדינה הערבית הגדולה והחשובה ביותר. בין המדינות פרצו 5 מלחמות קשות שגבו אבידות כבדות משני הצדדים ופגעו משמעותית בחוסנן הכלכלי והחברתי של המדינות.
למעשה, בין השנים: 1967 – 1982 שלטה ישראל ברוב חלקי חצי האי סיני והקימה בו יישובים ובסיסי צבא, ואף ניצלה את שדות הנפט שבו. פינוי היישובים ובסיסי הצבא היו משימה קשה עבור ישראל.
בעקבות ההסכם, ארצות הברית החלה להעניק סיוע קבוע לישראל ואף מימנה העברת בסיסי צבא מסיני לנגב. פינוי היישובים היה צעד קשה מכיוון שנגד את ערכי ההתיישבות הציונית ופגע במתיישבים שנתפסו חלוצים. בהסכם נקבע תחילה שהיישובים יועברו למצרים בשלמותם תמורת תשלום, ואולם בסופו של דבר הוחלט להרוס את היישובים עד היסוד, כדי למנוע ניסיונות של תושבים ישראלים לחזור אליהם לפני השלמת הפינוי, וככדי שהמצרים לא יישבו מקומות אלו הסמוכים לגבול. התושבים שפונו מבתיהם אמנם קיבלו פיצוי כספי, אך חלקם פונו בכוח לאחר שהתבצרו בבתיהם.
השלום אמנם קבע תקדים בכך שישראל נדרשה לפנות את כל שהשיגה בכוח הנשק, אולם, הביא עמו את ההכרה הראשונה של מדינה ערבית, לחיות בשלום ובביטחון בגבולות בני הגנה.
חרף היותו "שלום קר", שוררים קשרים אסטרטגיים בין ישראל ומצרים, המתבטאים בעסקאות כלכליות משמעותיות כגון הסכמי רכישת הגז, ומאבק משותף ובלתי מתפשר בטרור. מצרים גם נתפסת בעיני ישראל כמדינה המתווכת בינה לבין הפלשתינאים.

 

הסכם השלום עם ירדן

הסכם השלום בין ישראל לבין ירדן נחתם בתאריך 26.10.1994 , במסוף הערבה, בגבול שבין שתי המדינות, בין ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, לבין חוסיין ההאשמי מלך ירדן, בנוכחותו של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון. ההסכם הסדיר את היחסים שבין שתי המדינות, את ההכרה ביניהן, קבע את מתווה הגבול ביניהן, ושם קץ למצב הלוחמה ששרר בין השתיים.

רוב רובה של אוכלוסיית ירדן מורכב מתושבים פלסטיניים שהיגרו אליה בעקבות מלחמת העצמאות בשנת 1948, ובמהלך שנות שלטונה ביהודה ושומרון. בין ישראל לירדן שררו לאורך השנים יחסים מורכבים. מחד, שרר מצב לוחמה שהתבטא באין ספור תקריות אלימות, ומהחלטתו של המלך חוסיין לתקוף את ישראל במלחמת ששת הימים. מאידך, ישראל ראתה בירדן את פקק הביטחון שלה מול האיומים משכנותיה הערביות והעדיפה את המשך שרידותו של בית המלוכה ההאשמי. משכך, סייעה בגלוי ובנסתר לשמירה על שלטונו של המלך, מניסיונותיהן של מצרים וסוריה לספח את ירדן לקהיליה הערבית המאוחדת בשנות השישים, הן כנגד ניסיונותיה של עירק להתבסס בירדן, ובעיקר בסיוע ההרתעתי שהעניקה לירדן בהגנה על הממלכה מידי הפיכה פנימית פלסטינית שנתמכה בכוח צבאי סורי בשנת 1970.
המלך חוסיין קיים פגישות עם גורמים מדיניים רמי דרג לאורך השנים, אך לא נתן פומבי לכך. יחד עם זאת, כאמור, המלך חוסיין בחר להצטרף למלחמת ששת הימים והפסיד את כל כיבושיה של ירדן ממערב לנהר הירדן. חוסיין בחר שלא להצטרף למלחמת יום הכיפורים ואף הזהיר את ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, מפני האפשרות כי תפרוץ מלחמה. בשנת 1987 ניסה שמעון פרס, שר החוץ באותם ימים, להגיע להסכם עם המלך חוסיין, במסגרתו ירדן תקבל את האחריות האזרחית על התושבים הערבים ביהודה ושומרון, בצעד שנעשה מאחורי גבו של ראש הממשלה, יצחק שמיר וטורפד על ידו לבסוף.
עם פרוץ האינתיפאדה בדצמבר 1987, ומחשש להתפשטות המהומות גם לארצו, וייתכן שגם מכישלונו של הסכם לונדון, הצהיר חוסיין בשנת 1988 על ביטול אחריותו המינהלית על התושבים הערבים ביהודה ושומרון. צעד זה קידם את שאיפתם של הפלסטינים להגדרה עצמית. במהלך השיחות בין מדינות ערב לישראל בוועידת מדריד, הגיעה משלחת ירדנית-פלסטינית משותפת, וזאת בשל עמדתה של ישראל כי לא תנהל משא ומתן עם אש"ף. עם שינוי התפיסה והחתימה על הסכם העקרונות בין ישראל לבין אש"ף, וקידומו של הסכם אוסלו, בשלו התנאים לקידום הסכם השלום עם ירדן.
נקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים היו טענתה של ירדן כי ישראל ביצעה תיקוני גבול רבים לטובתה בשטח הערבה, גורלן של המובלעות הישראליות בשטח אי השלום בנהריים ובצופר שבערבה, סכירת הירדן בדגניה ומעמד האתרים המוסלמיים המקודשים בירושלים. ישראל באה לקראת ירדן בכל אחת מנקודות המחלוקת: מסרה מאות קמ"ר בשטח הערבה לירדן, הקצתה מאה מיליוני קוב מים בשנה לירדן מימי הכנרת, חתמה על הסכם חכירה ל- 25 שנה למובלעות צופר ונהריים, והעניקה לירדן מעמד על באתרים המוסלמיים בירושלים ובראשם בהר הבית. לכך הצטרפה גם הצהרתו של נשיא ארה"ב, ביל קלינטון, כי ארה"ב תמחק את החוב הכספי לירדן. כך בשלו התנאים לחתימה על הסכם שסיים את מצב הלוחמה ביניהן, סימן את מרבית שטחו של הגבול, למעט המקטע שבין עין גדי לבית שאן, שם דרשה ירדן כי יסומן בהסכמה עם נציגי הפלשתינאים.
מאז ועד היום שורר שלום בין שתי המדינות שאמנם אינו מאופיין בחמימות יתרה אך שומר על ירדן מחוץ למפת האיומים הפעילים על ישראל. ישראלים מבקרים בירדן וירדנים מבקרים בישראל. בשנת 2019, תם הסכם החכירה של שתי המובלעות, ועבדאללה השני, מלך ירדן, דרש את השבתן לידיו, צעד שיצא לפועל בחודש נובמבר 2020. לצד זאת, ירדן רכשה מישראל גז בכמויות מסחריות, עם פיתוחו של מאגר ליוויתן. ירדן נתפסת כגורם מדיני מתון, ביחס לישראל, לצד מצרים ומדינות המפרץ.

הבהרה חשובה :

אתר זה מיועד למטרות למידה בלבד, ולא לשום מטרה מסחרית.

בשימוש באתר זה, הנך מצהיר שכניסתך לאתר היא לצורך לימוד וקבלת סקירה על חידון הציונות והמורשת בלבד ולא לכל מטרה אחרת.