אישים בעלייה החמישית

>>>אישים בעלייה החמישית
אישים בעלייה החמישית 2018-02-27T14:39:33+00:00

אישים בעלייה החמישית

פניה ברגשטיין

(1908-1950)

פניה ברגשטיין הייתה סופרת ומשוררת ישראלית, חברת קיבוץ גבת.
נולדה בעיר שצ'וצ'ין שבאימפריה הרוסית (כיום בפולין). אביה, שהיה מורה עברי, הקנה לה את ידיעת הלשון העברית וספרות. בעודה לומדת בבית הספר התיכון, הצטרפה לתנועת "החלוץ הצעיר" (תנועת הנוער של "החלוץ"). בגיל 18, לאחר שהשתתפה בסמינריון ראשון של "החלוץ" שנערך בוורשה, הצטרפה להכשרה בצ'רלונה והחלה לפרסם שירים ורשימות בעיתוני התנועה. בשנת 1930 עלתה לארץ ישראל עם חברה לחיים אהרן ויינר (ישראלי) והתיישבה בקיבוץ גבת. לזוג נולד בן יחיד, גרשון.
F11בקיבוץ עבדה ברגשטיין בעבודת אריזה בעונות בציר הענבים. בנוסף עבדה בתחום החינוך והייתה מדריכת נוער של ילדי גבת בתנועת הנוער העובד. בתחום התרבות ערכה את יומן המשק של גבת, ניהלה חוג לספרות ונשאה הרצאות בנושא. בנוסף נבחרה כנציגה לוועידות הקיבוץ המאוחד וההסתדרות. בהמשך אילצה אותה מחלת הלב לעבוד כתופרת במחסן הבגדים במתפרת הקיבוץ.
ברגשטיין כתבה בעיקר שירי ילדים ואלו כתובים מנקודת מבטם של הילדים ועוסקים בהם. רבים מהספרים הכוללים סיפורים ושירים פרי עטה יצאו לאור לאחר מותה. רבים משירי הילדים שלה, וחלק משיריה למבוגרים הפכו לקלאסיים: האוטו שלנו, רצתי, מעגל, ניסע אל השדה, שתלתם ניגונים ועוד ועוד.

fania

שאול טשרניחובסקי

(1897-1943)

SA
שאול טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי היה רופא, משורר עברי ומתרגם, מגדולי המשוררים העבריים. מזוהה עם שירת הטבע, הושפע רבות מתרבות יוון העתיקה.
בשנים 1925–1932 נמנה עם עורכי העיתון "התקופה" וכן ערך מדור רפואה באנציקלופדיה העברית אשכול. בשנים 1929–1930 שהה בארצות הברית וב-18 במאי 1931 (ב' בסיוון תרצ"א) עלה לארץ ישראל והשתקע בה לצמיתות. הוא קבע את ביתו בדירה קטנה בתל אביב ועבד כרופא של בתי הספר בתל אביב. היה פעיל בארגוני הסופרים וחבר ב"וועד הלשון העברית". היה גם העורך של ספר מונחים בעברית לרפואה ולמדעי הטבע.
עם כל נהייתו לתרבות העולם, הזדהה טשרניחובסקי עם גורל עמו. בשנת 1938, בתקופת המרד הערבי הגדול, כתב את השיר "ראי אדמה", המבכה את קורבנות המרד הרבים במשפט המפורסם "ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד!". לאחר שהגיעו הידיעות הראשונות על השואה המתחוללת באירופה, כתב את השירים "הרוגי טירמוניא", ואת "בלדות וורמיזא" שהביאו לידי ביטוי את רחשי לבו על הגורל הטראגי של העם היהודי. בחלק משיריו הביע אהדה לציונות ולתחיית העם היהודי בארצו, כפי שכתב בשיר "אני מאמין" (הידוע כ"שחקי שחקי"): "ישוב יפרח אז גם עמי, ובארץ יקום דור. ברזל כבליו יוסר מנו. עין בעין יראה אור".
אומרים ישנה ארץ
מילים: שאול טשרניחובסקי
לחן: יואל אנגל
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
אֶרֶץ רְוַת שֶׁמֶשׁ…
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ,
אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,
שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת
צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.

אֶרֶץ – בָּהּ יְקֻיַּם
כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה,
נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס –
פָּגַע בּוֹ עֲקִיבָא.

"שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא!
שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!
אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים,
אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?"

עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא,
אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
אַתָּה הַמַּכַּבִּי!"

"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
אַתָּה הַמַּכַּבִּי!
אַתָּה הַמַּכַּבִּי!"

הרב משה צבי נריה

(1913-1995)

הרב משה צבי נריה היה רב, מחנך ומנהיג רוחני, מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא. מכונה "אבי דור הכיפות הסרוגות", בשל השפעתו הרבה על עיצוב פניה של החברה הדתית-לאומית, הדוגלת בשילוב של תורה, עבודה ומדינה.
בשנת תר"ץ (1930) כשהוא בן שבע עשרה, נודע לו כי הראי"ה קוק זצ"ל, רבה הראשי של ארץ ישראל פועל להצלת בני ישיבה מרוסיה ומבקש בעבורם סרטיפיקטים (אשרות עלייה). הוא פנה במכתב בקשה מתובל בדברי תורה לבנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה זצ"ל, ולאחר זמן קצר קיבל מירושלים אשרת מעבר וכרטיס נסיעה. בכ' תמוז תר"ץ (1930) הגיע לארץ ישראל ומיד עלה לירושלים, ועם ההיכרות הראשונית דבק בראי"ה ובבנו, ופנה להגשמה בציבוריות הישראלית, ברוחו ובחזונו של הרב קוק.
KHתוך התחברותו לתורת ארץ ישראל של הרב קוק, התוודע הרב נריה לתנועת הנוער "בני עקיבא" שהייתה אז בחיתוליה. ב-י' מרחשוון ת"ש (1940) חרף התנגדויות בתוך תנועתו, עלה הרב נריה עם 13 נערים וייסד את ישיבת בני עקיבא הראשונה במושב העובדים הדתי כפר הרא"ה "אם הישיבות התיכוניות". הישיבה פרצה דרך בכך ששילבה עבודת אדמה ולימודי קודש ביחד. לימים, עקב דרישת ההורים, הוכנסו לישיבה לימודי תיכון (על חשבון עבודת הכפיים), וזאת חרף התנגדותו של הרב נריה.
בשנת תשל"ח (1978) זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לקידומה ופיתוחה של החברה והמדינה.
הרב נריה נפטר בגיל 82, בי"ט בכסלו ה'תשנ"ו (1995), כשהוא מותיר אחריו דור שלם של תלמידים שהפיצו אחריו את תורתו ודרכו החינוכית בעשרות מוסדות ברחבי הארץ. מילותיו האחרונות ביטאו אולי יותר מכל את אהבתו הגדולה לארץ ישראל וקדושתה:
"קר לי! תחממו אותי בדברי תורה! תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה. תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל ולהיפרד ממנה באהבה, בשמחה וברצון קדושה אני מבקש. קודש קודשים אני מבקש. תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל, תנו לי הרגשת קדושת ארץ ישראל. תנו לי הרגשת קדושת עם ישראל!"
NRR

חנה סנש

(1921-1944)

חנה סנש הייתה לוחמת ומשוררת יהודייה, מצנחני היישוב, שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית. צנחה לשטח הונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג.
בשנת 1939 עלתה לארץ-ישראל, למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל שוחט בנהלל, והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים. בתקופה זו אף הדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד והלומד.
ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית. לצורכי התקשורת, השתמשה סנש בשם הצופן "הגר". ב-15 במרץ 1944 צנחו חנה סנש וחבריה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944 חצתה את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים.
סנש הועמדה לדין בבית דין צבאי הונגרי באשמת ריגול ובגידה במולדת (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה הוצאה להורג, ב-7 בנובמבר 1944 בהיותה בת 23. בבגדיה של סנש נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות. באחת היא כתבה מספר חרוזים, בהם היא חזתה את קיצה, ובשנייה נכתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-1946.
AS2את שיריה כתבה סנש בחשאי וכולם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה", המוכר יותר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".
דמותה של חנה סנש משמשת מופת, ודורות חונכו עליה. סנש הפכה לסמל בהקרבתה למען מדינה עברית ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. שיריה, מכתביה והכתבים הרבים שהשאירה תרמו למעמדה הסמלי.
HS

יהושע ברוכי

(1910-1992)

YB
יהושע ברוכי היה מוכתר קיבוץ טירת צבי ו"מוכתר המוכתרים" של עמק בית שאן. פעיל בפועל המזרחי. הממונה על נכסי נפקדים בעיריית ירושלים ועל פינוי העיר העתיקה לאחר מלחמת השחרור. ראש המועצה הדתית בירושלים. יקיר ירושלים.
ברוכי נתפס לרעיון הציוני אחרי שאחותו, הלנה, עלתה לארץ ישראל. הוא הצטרף לתנועת בח"ד (ברית חלוצים דתיים) בסאנוק. בשנת תרצ"ב, בתום הכנה ארוכה ואחרי שקיבל את ברכת רבו, רבי משה'ניו מבויאן-קראקא, נסע ברוכי לנמל קונצרטה ברומניה, והפליג לארץ ישראל עם קבוצת צעירים שעלו במסווה של תיירים הנוסעים לצפות במכביה הראשונה.
YB2ברוכי הצטרף לקבוצת ההכשרה הדתית רודגס, שישבה אז בכפר אברהם ליד פתח-תקוה, הקים משק חקלאי בגדרה, ובקיץ תרצ"ז הפך למוכתר קיבוץ טירת צבי, הקיבוץ הראשון של תנועת הקיבוץ הדתי, שהוקם כיישוב חומה ומגדל סמוך לעיר בית שאן, שהייתה עיר ערבית באותם ימים. ב-1946 מונה ברוכי על ידי הקרן הקיימת לישראל ל"מוכתר המוכתרים" של היישובים העבריים בעמק בית שאן, ובמסגרת תפקידו ריכז את רכישת הקרקעות באזור מטעם הקק"ל. בתקופה זו רכש ברוכי אלפי דונמים ברחבי העמק בעזרת קשריו המיוחדים עם השייחים.
לאחר השואה, מונה ברוכי לשליח הסוכנות אל מחנות עקורים באירופה. בתפקידו זה, הסתובב בין המחנות השונים, בהם רוכזו אלפי ניצולי שואה, וטיפל ברישומי העלייה לארץ. ברוכי הביא עמו את רוחו החסידית, ומעבר לתפקידו הרשמי דאג לעודד ולחזק את הנפשות השבורות שהתגלגלו למחנות אחרי שנות המלחמה הקשה.

הבהרה חשובה :

אתר זה מיועד למטרות למידה בלבד, ולא לשום מטרה מסחרית.

בשימוש באתר זה, הנך מצהיר שכניסתך לאתר היא לצורך לימוד וקבלת סקירה על חידון הציונות והמורשת בלבד ולא לכל מטרה אחרת.