יישובי חומה ומגדל
למול האיום בחלוקת הארץ
ביולי 1937 פירסמה הוועדה את הדו"ח שלה, ובו המליצה על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות נפרדות, האחת יהודית והשניה ערבית, ופרוזדור בחסות בריטית המחבר את יפו עם ירושלים. הדעות ביישוב היהודי בדבר תוכנית החלוקה היו חלוקות (בן גוריון ויצמן וגולדה תמכו , אוסישקין טבנקין וכצנלסון התנגדו), הערבים דחו אותה מכל וכל. תוכנית החלוקה של ועדת פיל האיצה את הישוב היהודי לקבוע עובדות התיישבות בשטח כמו הקמת 52 יישובי חומה ומגדל.
52 ישובים בלילה אחד
"חומה ומגדל" הוא כינוי למבצע ההקמה של 52 ישובים חקלאיים יהודים מבוצרים, שהוקמו בין לילה בארץ-ישראל, בימי המרד הערבי 1936- 1939 (מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט), בעיקר באזורים מרוחקים ממרכזי היישוב העברי. המאורעות של הערבים נגד היהודים, יחד עם עמדתו העוינת של השלטון הבריטי לעליית יהודים ולהתיישבותם בארץ-ישראל כפי שבאו לידי ביטוי בספר הלבן הובילו את המוסדות הלאומיים לפתוח במבצע נרחב של התיישבות באזורים בהם נאסרה התיישבות על פי "הספר הלבן". הקמת היישובים היתה דרמטית: במבצע-בזק בחסות הלילה ובמשך יום אחד בלבד, (בשל החשש להפרעות מצד השלטון הבריטי והסביבה הערבית העוינת)- הוקם ישוב. כל הדרוש לעליה על הקרקע הוכן מבעוד זמן. היה הכרח להשלים את המחנה המבוצר לפני שיגיע צבא בריטי או לפני שהכנופיות הערביות המזוינות יספיקו להפעיל את כוחן נגד המתיישבים. בליל העלייה היו מקימים חומה מלוחות-עץ ושכבת-חצץ ביניהם להגנה מכדורי אויב. בפנים החומה הוקמו צריפי המגורים, עמדות המגן ומגדל תצפית ושמירה ובראשו זרקור. מכאן השם: חומה ומגדל.
הארגון והביצוע היו בידי ה"הגנה". אך במבצע זה לקחו חלק כל זרמי ההתיישבות. בזכות "חומה ומגדל" הורחבו גבולות היישוב העברי והושגו מטרות מדיניות וביטחוניות חשובות.