הברון והמושבות

לעולי העלייה הראשונה במושבות הראשונות היו קשיים רבים:
לא היתה להם הכשרה מקצועית והם לא הכירו את התנאים הקשים של ארץ ישראל.
בנוסף היו, קשיי אקלים, מחלות, חוסר מים, התנכלויות מצד שבטי בדואים וחוסר תמיכה כספית מצד "חובבי ציון" בארצות הגולה.
לכל אלה הצטרפו תחושות הבדידות והגעגוע לארץ המוצא ולבני המשפחה שנשארו בגולה.
אנשי העלייה הראשונה במשבות הבינו שהם זקוקים לעזרה.

מה עושים?

בשנת תרמ"ג 1882, פנו שלשה אישים: מנהל בית הספר 'מקווה ישראל' קרל נטר, הרב שמואל מוהליבר ויוסף פיינברג אל הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד אשר כונה גם "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב" כדי לבקש ממנו להעניק סיוע כלכלי למושבות החדשות. הברון הסכים, הוא רוצה לעזור. אנשי העליה הראשונה התחילו לנשום לרווחה. הברון הציב מספר תנאים: העברת הרכוש לאפוטרופוסתו, מה שאומר שהוא אחראי על הרכוש במושבות; ציות לכל הוראותיו; והדבר המפתיע ביותר- הברון ביקש שלא יספרו ויגלו מיהו הנדיב התומך במושבות. זה סוד.
כדי לקיים את התנאים הללו ולפקח על המצב במושבות הקים הברון מנהלת פקידים שהגיעו לכל מושבה ומושבה והחלו לנהל אותה.

אז מי היה רוטשילד?

הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד (19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר 1934), בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, היה נדבן ופטריוט יהודי, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב".
רוטשילד היה ציוני, ולאחר ששמע על מצבם של יהודי העליה הראשונה במושבות ריחם עליהם והחליט לסייע להם. גם את הרווחים שיפיק מהענין, ציווה שיושקעו מחדש בארץ ישראל לטובת העם היהודי.‏ מושבות העלייה הראשונה כמו זכרון יעקב, ראשון לציון, יסוד המעלה ועוד, עמדו בפני קריסה כלכלית, כל זאת מפני שלמתיישבים לא היה ידע מספק בענף החקלאות והם התקשו להסתגל לעבודה פיזית בתנאי האקלים החדשים.
בהתחלה עזר הברון רוטשילד לראשון לציון, ואחר-כך גם לראש-פינה ולזכרון-יעקב. המושבה היחידה שנוהלה על ידי הוועד הנבחר הייתה ראש פינה, עד אשר פרצו בה מחלוקות, כשנה מאוחר יותר פנתה להצבת פקיד לניהול המושבה. ובדומה אירע במושבות אחרות.

תרומתו של הברון

תרומתו של הברון רוטשילד הייתה עצומה; וכללה בין השאר, הקמת יקבים ומפעלים שונים ותרומה ישירה של 40 מיליון פרנק צרפתי.
למרות הבעיות סביב מוסד הפקידות, פעילותו של הברון הצילה למעשה את המושבות מקריסה, ותרמה לפיתוח ההתיישבות בארץ מבחינות רבות:
הוא רכש קרקעות ליד המושבות והעניק אותן למתיישבים, הוא רכש את התוצרת של המתיישבים. רוטשילד גם מימן במסגרת פעילותו את ייבוש הביצות בחדרה. כמו כן, יזם רוטשילד הקמת מושבות חדשות, כמו עקרון, בת שלמה, ומאיר שפיה. הקמת יקבי יין ומפעלים, כמו המזגגה בטנטורה. ניסיונות להקמת תעשיית בשמים ומשי. הקמת מוסדות ציבור במושבות: בתי כנסת, בתי ספר, מרפאות ובתי חולים, מערכות דרכים ואספקת מים. הקמת משקי מטעים, וחווה חקלאית בחורן. שינוי דפוסי החיים והעבודה – הפקידים של רוטשילד שיפרו את שיטת העבודה בחקלאות, הכניסו דרכי ניהול מודרני ויצרו מערכת שירותים קהילתית מפותחת בתחומים כמו בריאות וחינוך. הם הצליחו לרכך את נציגי השלטון הטורקי על ידי שוחד ובאמצעות משא ומתן בקושטא.

לו הייתי רוטשילד…

תמיכת הברון במושבות העבריות בארץ ישראל במתכונת האפוטרופסות נמשכה 17 שנה והסתיימה בשנת 1900, כאשר העביר את המושבות להנהלת חברת יק"א – חברה להתיישבות יהודים, שנוסדה ב – 1891 ע"י הברון הירש. בתקופה זו התפתחו המושבות וחלקן אף הגיעו לרווחיות כלכלית. הברון לא פסק מתמיכתו במוסדות קהילתיים שונים ברחבי הארץ. גם אחרי העברת המושבות ליק"א, המשיכו הברון ויורשיו לתרום למען הישוב היהודי בארץ ישראל.