העלייה הרביעית הייתה הראשונה מבין העליות ההמוניות לארץ-ישראל. היא נמשכה שנתיים שבמהלכם עלו לארץ למעלה מ – 67 אלף איש.  רובם המוחלט של העולים הגיעו ממזרח אירופה לאחר שהוטלו עליהם גזרות כלכליות קשות ונסגרו בפניהם השערים של ארצות הברית. במשך שנתיים גדל הישוב היהודי בארץ, תודות לעולי העלייה הרביעית, מ-90,000 ל-150,000 נפש.

העליה הרביעית הביאה בעקבותיה התפתחות עירונית משמעותית, התפתח ענף הפרדסנות והעסקת פועלים עבריים בענף, הוקמו מפעלי תעשיה ונמשך מפעל קניית קרקעות ארץ ישראל, בעיקר על ידי אנשים פרטיים.

בשנים אלו גם פרח היישוב בארץ פריחה תרבותית, בשנת 1925 נוסדה האוניברסיטה העברית בירושלים ונפתח הטכניון בחיפה.

מי היו העולים?

אנשי העליה הרביעית היו אנשי המעמד הבינוני – אנשי תעשיה, סוחרים ובעלי מלאכה. העולים הביאו עמם את משפחותיהם ואת רכושם. הם לא באו לייבש ביצות, אלא קנו מגרשים, השקיעו בבנייה ובתעשייה והרוויחו כסף.  עלייה זו זכתה גם  לכינוי "עלית הבורגנים" או "בעלי הבתים", בפי אנשי העלייה השלישית-  "הסוצילאיסטים" .

משבר העלייה הרביעית

בשנת 1926 היה בארץ משבר כלכלי קשה. היקף התרומות מיהדות הגולה ובפרט מיהודי פולין ירד, בגלל מצבם הכלכלי הגרוע מה שגרם לירידה משמעותית בהקף  הבנייה בארץ ורבים מהעולים מצאו את עצמם בלי עבודה.
בשנה זו החל גל ירידה גדול מהארץ והאווירה הייתה קשה ומדכאת. בשנים 1926-1928 עלו כ- 19,000 איש וירדו כ- 14,000.
בקיץ 1927 התארגנה ההסתדרות לפתרון מעשי למשבר. בעזרת כספי הקרנות הלאומיות והלוואות ממשלתיות מטעם ממשלת המנדט. הוצעו עבודות מגוונות למובטלים, נפתחו מפעלים חדשים והצעות עבודה רבות היו צעד לפתרון המשבר. בשנת 1928 חל שיפור כלכלי והיקף האבטלה הצטמצם, וב 1929 התחדש זרם העלייה לארץ.

למרות שלא היו למוסדות "המדינה שבדרך" כסף רב בתקופה זו, הם המשיכו לגאול את אדמות הארץ. ובנוסף התחילו לרכוש אדמות לבניית ערים ולהקמת אזורי תעשיה.