אישים בעלייה הרביעית
אברהם אבן שושן
(1906-1984)
אברהם אבן־שושן היה מילונאי עברי ישראלי, מהבולטים בתחומו, מחבר "המילון החדש" ו"הקונקורדנציה לתנ"ך".
היה פעיל ב"חלוץ הצעיר", לאחר עלייתו ארצה פנה לעסוק בהוראה. בשנת 1928 סיים את לימודיו בסמינר ההוראה של דוד ילין, והוסמך להוראה. מיד החל לעבוד בבית הספר היסודי הסמוך בבית הכרם, שם העשיר את עולמם של התלמידים בשירים ובעריכת טקסי קבלת השבת, ראשי החודשים ולכל חג ומועד.
ביום הראשון שלי בַסמינר, אני זוכר אותו כאילו היה אתמול, הִתחיל מורנו המצוין, זוטא, לקרוא את רשימת התלמידים, עבר על השמות הרוסיים והלועזיים בַּעֲקִימַת אף ואמר: מה זה פה? איזה מין שמות? עלינו להיקרֵא בשמות עבריים! קפצו הנערים, איש איש, וּבחרו בשמות. זה אומר בן־משה; זה אומר בן־אליעזר. נזכרתי אני בפסבדונים שחתם אבי על מאמרים שנוהג היה לשלוח מֵרוסיה לעיתוני ארץ ישראל מחמת עֵינָא בִּישָׁא (כלומר: הצנזורה הרוסית) אבן־שושן ובחרתי בו.
אביו כתב לו באיגרת בתגובה: "איתן, מוצק תהיה כאבן, ופרוח תפרח כשושן! זוהי ברכתי לשינוי שמך! … ברוכים יהיו לי בניי אהוביי שהחזירו עטרה ליושנה"
אב"א אחימאיר
(1897-1962)
האוריינטציה הציונית אינה צריכה להיות לא בריטית, לא צרפתית, לא איטלקית, לא סובייטית, לא מצרית ולא אשורית. לציונות יש אוריינטציה אחת ויחידה – אוריינטציה יהודית
אַבָּ"א אֲחִימֵאִיר היה ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית, תנועת הנוער בית"ר וברית הציונים. עיתונאי, חוקר הסטוריה, הוגה דעות וסופר ישראלי.
בגיל הנעורים נמשך אל הציונות הסוציאליסטית, התקרב אל מנהיגיה, אהרן דוד גורדון וברל כצנלסון והעריץ אותם. ב-1920 עבר לווינה, ובה נפגש לראשונה עם המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי. הצטרף אל התנועה הרוויזיוניסטית בשנת 1928 עם חבריו, המשורר אורי צבי גרינברג ויהושע השל ייבין. השלושה הקימו את "גוש העבודה הרוויזיוניסטי" בכנס בנחלת יהודה. החל לפרסם מאמרים על ענייני השעה בעיתון דֹאר היום והיה פעיל בקרב צעירי התנועה ומרצה בבית הספר למפקדי בית"ר.
בשנת 1930 הקים את ארגון "ברית הבריונים", שהיה ראשון למחות ולהפגין נגד שלטונות המנדט הבריטי, אשר אותו כינה "השלטון הזר".
ביוני 1933, לאחר רצח ארלוזורוב, נעצר אחימאיר לתקופה ארוכה בחשד למעורבות ברצח והועמד לדין ביחד עם אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט. ב-29 במאי 1934, עם סיום שמיעת עדויותיהם של עדי התביעה, הוא זוכה מאשמה זו, אך נעצר והועמד לדין כמקים הארגון "ברית הבריונים". יחד איתו הועמדו לדין חברים נוספים בארגון.
בתמונה משמאל >> "הסיעה המקסימליסטית ב-א"י". קבוצה שהתנגדה לקו המתון של התנועה הרוויזיוניסטית וביקשה גיבוש כוח צבאי שימרוד בכובש הבריטי, יכבוש את הארץ מידיו ויכונן ריבונות יהודית בארץ ישראל. מימין לשמאל: יהושע ייבין, אורי צבי גרינברג, אב"א אחימאיר, 25 ביוני 1927.
רבקה אלפר
(1902-1958)
רבקה אלפר היתה סופרת ועורכת ישראלית. היא נולדה בחנוכה תרס"ג בפלך וילנה לאביה השוחט והמורה העברי. גדלה בפלך פולטבה (אוקראינה). עלתה ארצה ב-1925 בעקבות אחיה ואחותה והתיישבה בגבעת השלושה. עבדה כפועלת בפתח-תקוה.
בשנות השלושים החלה לפעול במסגרת מועצת הפועלות והייתה מורה לספרות ותנ"ך במשקי הכשרה לפועלות. בשנים אלו החלה לפרסם סיפורים בשם העט "אלה ר." בעיתון "דבר". בשנת 1944 הצטרפה למערכת עיתון "דבר הפועלת". פירסמה שני ספרים היסטוריים עד לפטירתה: "המתנחלים בהר" לסיפור תולדות משפחות מתיישבים במוצא, וספרה "קורות משפחה אחת" על תולדות משפחת דנין (זוכה פרס הספרות על שם חיים גרינברג לשנת 1957). זמן ניכר הקדישה לחקר תולדות יהודי פקיעין, אך נפטרה בטרם השלמת הכתיבה.
המתנחלים בהר – סיפורה של משפחת מתיישבים באדמות מוצא
אנשי פקיעין – סיפורן של המשפחות ששמרו על הגחלת היהודית בעיר
בנות בניר – קורות משקי-הפועלות וחוות-הלימוד
חיים ארלוזורוב
(1899-1933)
ד"ר חיים (ויקטור) אַרלוֹזוֹרוֹב היה מדינאי וכלכלן, מראשי תנועת העבודה בתקופת טרום המדינה, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. נרצח בחוף תל אביב ב- 1933.
לאחר עלייתו ארצה בשנת 1924 השתלב ארלוזורוב בהנהגת מפלגת הפועל הצעיר הארצישראלית. ארלוזורוב היה היחיד מבין צעירי העלייה השלישית שהגיע לעמדת הנהגה במפלגה. הוא בלט באישיותו החזקה, בבגרותו המדינית, בכושר ביטויו ובהשכלתו העברית, הרוסית והגרמנית.
ארלוזורוב היה מהמתנגדים הבולטים לרעיון האיחוד בין שתי מפלגות הפועלים הארצישראליות המרכזיות ביישוב: מפלגת אחדות העבודה ומפלגתו – הפועל הצעיר, אך עם הקמת "מפלגת פועלי ארץ ישראל" (מפא"י) בשנת 1930, היה ארלוזורוב לאחד ממנהיגיה. בקונגרס הציוני ה-17 ב-1931 נבחר לחבר הנהלת הסוכנות היהודית ולראש המחלקה המדינית של הסוכנות, דהיינו לשר החוץ של המדינה שבדרך, שנקראה באותם הימים בשם "היישוב".
ארלוזורוב היה מקורב לד"ר חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית (ולימים, נשיאהּ הראשון של מדינת ישראל). הוא קשר קשרים טובים עם הנציב העליון הבריטי ארתור ווקופ, ושיפר את היחסים בין שלטונות המנדט ובין היישוב. הוא כתב מאמרים ששיקפו את עמדתו המתונה בדבר הצורך בשיתוף פעולה עם הערבים בארץ ישראל.
ב- 1933 נרצח חיים ארלוזורוב בעודו מטייל לאורך חוף הים התל אביבי עם אשתו סימה. הרצח עורר זעזוע עצום ביישוב, בשל אישיותו הבכירה של הנרצח וכישוריו יוצאי הדופן. החשד העיקרי נפל על אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, שאיבתם לארלוזורוב והמסע כנגדו בעיתונם היו טריים עדיין בדעת הקהל. תוך זמן לא רב נעצרו חשודים במעשה, אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט. כמעורב בשידול לרצח נעצר אבא אחימאיר. לאחר שנים התברר שלא אנשי התנועה הרווזיוניסטית רצחו את ארלוזורוב, ועד היום לא פוענח הרצח.
אנו קובעים פה אחד שאברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט לא היו רוצחיו של חיים ארלוזורוב ז"ל ולא היה להם יד ברצח. הראיות והחומר שלפנינו לא מאפשרים לקבוע: א. מי היו הרוצחים. ב. אם היה זה רצח פוליטי מטעם מפלגה כל-שהיא או לא.
זלדה
(1914-1984)
זלדה נולדה בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרופטרובסק) שבאוקראינה, לרחל, בתו של הרב דוד צבי חן מחשובי רבני חב"ד, ולרבי שלום שלמה שהיה בנו של רבי ברוך שניאור שניאורסון.
דמות אביה שהיה צאצא של ה"צמח צדק", האדמו"ר השלישי של חב"ד, ואחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של האדמו"ר השביעי והאחרון של חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון, ודמות סבה (הרד"צ חן) שנפטרו בעודה בגיל צעיר, השפיעו רבות על נפשה. זלדה היא בת דודתו של הרבי מליובאוויטש האחרון, ושמרה איתו על קשר הדוק.
ב-1926, כשהייתה זלדה בת 11, עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים, שם למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה במשפחה והאווירה המחמירה בבית הספר. המצב השתנה כשעברה ללמוד בסמינר למורות מזרחי, שם הושפעה רבות ממורים בעלי שם כעקיבא ארנסט סימון ופייבל מלצר, בנו של הרב איסר זלמן מלצר. אחר כך התפרנסה מהוראה, ולימדה יחד עם פרופ' נחמה ליבוביץ.
ב-1950 התחתנה עם חיים אריה מישקובסקי, בוגר ישיבת חברון שעבד כפקיד ורואה חשבון (נפטר בכ"ב בניסן תש"ל). הזוג היה חשוך ילדים. השניים התגוררו בירושלים, תחילה בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם, ולאחר מכן, עברה זלדה להתגורר בשכונת שערי חסד בעיר.
נפטרה במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשמ"ד (1984).
זוֹהִי שַבָת.
לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַבָּת
זוֹהִי קְפִיצַת-נֶפֶש הֲרַת נְצוּרוֹת
לְיָם נָהְדָר, שֶיֵש בָה מִסְתוֹרִין
שֶל אֵש הַשְקִיעָה.
בְהַדְלִיקִי הַנֵרוֹת יֵהָפֵךְ
חֶדְרִי לִנְהַר דִי-נוּר
בְאַשְדוֹת בָרֶקֶת שוֹקֵע לִבִי
(שבת וחול)
נתן אלתרמן
(1910-1970)
מילים: נתן אלתרמן | לחן: דניאל סמבורסקי
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם הַמֶּלַח
נַעֲבֹר אוֹתָךְ בְּמַחְרֵשׁוֹת,
אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה לָךְ,
אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ מְאוֹד.
נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט
וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים,
עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת
הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים.
הַבִּצּוֹת – אֲנַחְנוּ נְיַבְּשֵׁן.
מַה נִּתֵּן לָךְ עוֹד לְהוֹד וָשֹׂבַע,
מָה עוֹד לֹא נָתַנּוּ וְנִתֵּן.בֶּהָרִים, בֶּהָרִים זָרַח אוֹרֵנוּ,
אָנוּ נַעְפִּילָה אֶל הָהָר.
הָאֶתְמוֹל נִשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ,
אַךְ רַבָּה הַדֶּרֶךְ לַמָּחָר.אִם קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ וּבוֹגֶדֶת,
אִם גַּם לֹא אֶחָד יִפֹּל חָלָל,
עַד עוֹלָם נֹאהַב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
אָנוּ לָךְ בַּקְּרָב וּבֶעָמָל!
נתן אלתרמן היה משורר ומחזאי ישראלי, מחשובי משוררי השירה העברית המודרנית.
בהיותו בן 15, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בתל אביב, ואלתרמן למד בגימנסיה הרצליה.
יצירתו העשירה של נתן אלתרמן כוללת שירה לירית ופזמונים, שירי ילדים ומחזות, תרגום יצירות מופת וכתיבה אקטואלית בשירה ובפרוזה.
רבים מהשירים עסקו בעיר תל אביב, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עסקו שירים רבים במלחמה זו ובשואה, ונימתם הייתה של עידוד ונחמה. לאחר מותו קובצו שיריו בספר "רגעים" (שני כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד).
רבים משירים אלו הביעו מחאה נגד הבריטים וביטויי תמיכה בפלמ"ח וב"הגנה" שלחמו בהם. בחלק מהשירים הוקיע את מעשי האצ"ל והלח"י. אחד משירי הידועים ביותר הוא "מגש הכסף", שהודפס ב"דבר" ב-19 בדצמבר 1947, עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות, המתאר את הקרבתם של הלוחמים להקמת המדינה ואת מחיר הדמים שנדרשה המדינה לשלם.