אישים בעלייה השלישית

>>>אישים בעלייה השלישית
אישים בעלייה השלישית 2018-02-27T13:48:20+00:00

אישים בעלייה השלישית

יצחק שדה

(1890-1952)

יצחק שדה (לנדוברג) היה אלוף בצה"ל, מפקד, , מנהיג, מחנך וסופר יהודי שכונה "הזקן". שדה היה ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון, היה ממניחי היסוד לצה"ל ולעצמאות ישראל.
"את הרובה הרוסי נושא החייל הרוסי, את הרובה האנגלי נושא החייל האנגלי, חברים , מי יישא את הרובה העברי?!" ~ יצחק שדה בעקבות ההתגייסות ההמונית של הפלמ"חניקים לצבא הבריטי כדי להילחם בנאצים.

"נוער, שמע! מישהו אי שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו.
וכפות המאזניים עולות ויורדות, עולות ויורדות.
על הכף האחת – שואת ישראל, תקומת ישראל, ומלחמת ישראל.
ועל הכף השנייה: תככי מסחר ופוליטיקה, והתככים, משקלם כבד מאוד.
נוער, זכור: בבוא השעה, השלך עצמך על כף המאזניים.
השלך עצמך בכוח ובאומץ!
זה יכריע, המאזן ישתנה!
נוער, שמע!"
Sadeh2

יוסף טרומפלדור

(1880-1920)

יוסף טרומפלדור היה לוחם יהודי, מנהיג ציוני סוציאליסטי, וחלוץ. מהלך חייו, גבורתו ונפילתו בקרב תל חי הפכוהו לדמות מופת ציונית ולגיבור לאומי.

היה הקצין היהודי הראשון בצבא רוסיה ושירת במלחמת רוסיה-יפן (1905), שם נפצע בקרב וידו נקטעה. עלה לארץ ישראל ב-1912 ועבד כפועל חקלאי. במלחמת העולם הראשונה סירב לקבל את האזרחות העות'מאנית וגורש לאלכסנדריה שבמצרים. עם זאב ז'בוטינסקי היה בין מייסדי הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה. הוא השתתף במערכה בחצי האי גליפולי כסגן מפקד "גדוד נהגי הפרדות". לאחר המלחמה חזר לרוסיה והיה בין מייסדי "החלוץ".

ב-1919 שב ועלה לארץ ישראל. נהרג בקרב על תל חי בי"א באדר תר"פ.

"אם תפרוץ מלחמה בארץ ישראל, בוודאי יכתירוני שם בתואר מפקד, אף על פי שאני מוכן לשרת שם גם כחייל פשוט. הן שם נהיה בבית, לא אצל זרים (…)
מאמין אני יום יבוא, ואני עייף ומיוגע, אשקיף בשמחה ובגיל על שדותי שלי, בארצי שלי. ולא יאמר לי איש: לך לך נבזה, זר הנך בארץ זאת.
ואם יאמר לי איש כך, בכוח ובחרב אגן על שדותי וזכויותי. ואם אפול בקרב – מאושר אהיה. אדע לשם מה אני נופל."

(מכתב שכתב לאחיו שמואל, 1911)

זאב ז'בוטינסקי

(1880-1940)

זאב (ולדימיר) זַ'בּוֹטִינסקי היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט ונואם מפורסם; ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ויחידת הגנה עצמית של יהודי אודסה; מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"ל ונשיא הצה"ר- ברית הציונים הרווזיוניסטים; מההוגים היהודים הליברליים הבולטים בעת החדשה.

"בוא יבוא היום ועמי גדול יהא ובן-חורין, וארץ-ישראל תזהר בכל צבעי הקשת של נופה הנהדר – בכוח זיעת אפיהם של בני-עמי. מלאכתי – מלאכת אחד הבנאים, השוקדים על הקמת מקדש חדש לאל יחיד ששמו – עם ישראל"

"כל אשר עברי בקרבנו ניתן לנו על ידי ארץ ישראל; כל השאר אשר בנו – איננו עברי. ישראל וארץ ישראל – חד הן, שם נולדנו כאומה ושם בגרנו. וכאשר באה הסערה והטילתנו אל מחוץ לתחומי הארץ, לא יכולנו עוד לגדול, כפי שלא יוכל לגדול עץ שנעקר מן הארץ, וכל חיינו הוקדשו רק לשמירה על ייחודנו זה שנוצר בארץ ישראל"
('ציונות וארץ ישראל', 1904)

zeev

"שני חלקים בלבי, שני שערים בו. האחד הוא לעמי; השני לתרבות, לספרות, לעט."

jabo2

הנריטה סאלד

(1860-1945)

הנרִיֶיטה סֹאלְד הייתה מחנכת, עובדת סוציאלית, סופרת ופעילה ציונית, התגוררה בארצות הברית ולאחר מכן בארץ ישראל. הייתה ממייסדות ארגון הנשים הציוניות "הדסה" ועמדה בראש ארגון "עליית הנוער". sold2 ב-1920 עלתה לארץ ישראל כדי לרכז את מחלקת החינוך והבריאות בהנהלה הציונית. היא הקימה את בית הספר הראשון לאחיות בארץ, ומרפאות ציבוריות של "הדסה" הוקמו בכל רחבי הארץ ויצרו את התשתית למערכת הרפואית בישראל. סאלד הייתה היושבת-ראש של הסתדרות הנשים העבריות. ב-1931 נבחרה לאספת הנבחרים השלישית מטעם רשימת "התאחדות נשים לשווי זכויות והסתדרות נשים עבריות", וכן שימשה כראש השירות לעבודה סוציאלית בהנהלת הוועד הלאומי. בין החלטותיה הארגוניות של הנרייטה סאלד, הייתה ההחלטה על הקמת "לשכת סעד" סוציאלית-חברתית (כיום נקראת: מחלקה לשירותים חברתיים) בכל רשות מקומית, וכן פיקוח מקצועי והכשרה מקצועית על העובדים הסוציאליים בתחומה. עד לפטירתה הוקמו 50 לשכות סעד סוציאליות שונות ברחבי היישוב. בפעולתה והחלטותיה אלה התוותה סאלד את עקרון מדינת הרווחה במדינת ישראל.
בשנת 1932, לאחר שהסוכנות היהודית אישרה את רעיון עליית הנוער שהגתה רחה פריאר, התמנתה סאלד לעמוד בראש מפעל זה ושימשה בתפקיד עד יום מותה, דבר שהקנה לה את הכינוי "אם עליית הנוער". מתוקף תפקידה זה הייתה אחראית על קליטת ילדים ונוער שהגיעו לישראל לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ביניהם "ילדי טהראן", והכוונתם למסגרות.
את נושא הפניית "ילדי טהראן" לחינוך המתאים להם, נושא שעורר ויכוח ציבורי, לקחה על עצמה הנריטה סאלד. לגבי הילדים מעל גיל 14 קבעה סאלד כי תינתן להם הזכות לבחור את המסגרת. לגבי השאר, נפגשה סאלד לשיחות עם כ-400 מהילדים, על מנת לברר עמם אישית האם גדלו במשפחות דתיות בפולין, ובכך למנוע מהם את העוול שבשיבוץ לא מתאים.

sold1

הרב ישעיהו שפירא
האדמו"ר החלוץ

(1891-1943)

admor

הרב ישעיהו שפירא, שכונה "הרב החלוץ" או "האדמו"ר החלוץ", היה מנהיג חסידים, ציוני נלהב וממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית. נולד בפולין לרבי אלימלך שפירא (האדמו"ר מגרודז'יסק) וחנה ברכה (בתו של האדמו"ר מחנצ'ין). אחיו היה האדמו"ר מפיאסצנא בעל 'חובת התלמידים' שהיה אחד ממנהיגי היהודים בגטו ורשה, ונרצח על ידי הנאצים ימ"ש בשנת תש"ג (1943).
בשנת תרע"ד – 1914 ביקר בחשאי בארץ ישראל לשם היכרות ראשונה. בצד התרשמותו העמוקה מארץ הקודש הושפע מאד מאישיותו של הרב קוק ונפשו דבקה בנפשו. משחזר לפולין שכנע רבים לעלות לארץ ישראל, ועורר התנגדות רבה בקרב אדמו"רים וקהילות חסידיות. הוא הופיע בעיירות חסידיות וקרא לשומעיו לעלות ארצה. נמנה עם העסקנים שייסדו את תנועת המזרחי בפולין. בשנת תר"פ (1920) עלה לארץ ישראל, היה בין מייסדי תנועת "הפועל המזרחי" בארץ, ואף עמד בראש התנועה כמה שנים.
בקול קורא שכתב עם הקמת התנועה כתב הרב שפירא, ביחד עם רבנים נוספים, את תמצית האידיאולוגיה של התנועה:

"רוצים אנו בחיים של עבודה ויצירה על יסוד היהדות המסורתית. אין אנו יכולים לעסוק רק ברוחניות ולהצטמצם ב-ד' אמות של הלכה בלבד, ומאידך אין אנו יכולים להסתפק רק בלאומיות חיצונה של לשון וארץ בלבד, ולעזוב את תורתנו שהיא יסוד תרבותנו הלאומית על האופי הלאומי שלנו. אנו רוצים ביהדות של תורה ועבודה, שעל ידה תבוא היהדות במגע עם הטבע, החיים והלאום ותשוב להיות לא רק מסורה וסמל ירושה בלבד כי אם גם הרגשה חיה פנימית הנובעת מקרב הלב. אנו שואפים לשוב אל החיים העבריים הקדמונים, אל היהדות התנ"כית המקורית המיוסדת על הצדק והיושר ועל המוסר."

הבהרה חשובה :

אתר זה מיועד למטרות למידה בלבד, ולא לשום מטרה מסחרית.

בשימוש באתר זה, הנך מצהיר שכניסתך לאתר היא לצורך לימוד וקבלת סקירה על חידון הציונות והמורשת בלבד ולא לכל מטרה אחרת.