אישים בעלייה השנייה

>>>אישים בעלייה השנייה
אישים בעלייה השנייה 2018-02-19T22:12:11+00:00

אישים בעלייה השנייה

אברהם דוד גורדון

(1856-1922)

א"ד גורדון היה המורה הרוחני לפועלי העלייה השנייה, המנהיג הרוחני של מפלגת הפועל הצעיר.

גורדון האמין כי, "הפרזיטיות הגלותית" והנתק מהעבודה היצרנית הינם הנגע העיקרי ושורש כל הרע שבעם היהודי. לאור זאת, הוא ביקש לחבר את בני העם לעבודת כפיים ולעבודת אדמה, כחלק מרכזי בתיקון הווייתו. לדעתו, העשיה והחוויה (מילה שהוא חידש) הן הקושרות את האדם עם הצדדים העלומים שבטבע ובהוויה, שבהם מקור החזון, השירה ורוח הקודש. הוא ראה בעבודת האדמה ערך מקודש לא רק ליחיד אלא גם לכלל, והאמין שהיא תחבר את העם לארץ ותיתן לו את הצידוק לקיומו בה. הוא דגל באימרה: "ארץ ישראל נקנית בעבודה – לא באש ולא בדם".

…אם אפשר היה שקולי היה נשמע, הייתי קורא לכל מי שרוח לו, כי יבוא הנה לעבוד על אדמת א"י. לציון השבה לתחייה אין צורך ביהודים התקועים בחוץ-לארץ. רק את אלה היא נכונה לקבל בזרועות פתוחות – עובדים בעלי כשרון ומסורים, הנכונים לשאת ולסבול הכול, שהם יעלו ויעבדו פה. זוהי העבודה הלאומית האמיתית, הראוּיה לשם ציונות. ורק לה הזכוּת להיקרא בשם זה.
מכתב ראשון של א.ד. גורדון מארץ ישראל

מניה שוחט

(1878-1961)

מַניָה (וִילבּוּשֶביץ) שוֹחַט הייתה מנהיגה ומהפכנית ברוסיה הצארית, מנהיגה ציונית בתנועת העבודה בארץ ישראל, מראשי הארגונים "בר גיורא", "השומר" ו"הקיבוץ החשאי", גדוד העבודה וקיבוץ כפר גלעדי ואחרים.

לאחר פטירת אמהּ, שלח לה אחיה נחום וילבושביץ שגר בארץ ישראל, מכתב ובו כתב שהוא חולה, וביקש שתבוא לסעוד אותו. בעקבות המכתב באה מניה לארץ ישראל ב-2 בינואר 1904. כשהבינה כי הזמנתו של האח הייתה למעשה תחבולה להביאה ארצה, כעסה ורצתה לחזור. אחר כך, היא נעתרה להצעתו לסייר עמו ברחבי ארץ ישראל, לשם מחקר למציאת מקורות מים בה. בעקבות הסיור היא יזמה תוכנית להתיישבות יהודית באזור החורן בקרקעות בבעלות הברון רוטשילד, אשר למענה המשיכה לפעול שנים רבות, במקביל לפעילותה בארגון "השומר". במהלך הסיור, התאהבה מניה בארץ ישראל והחליטה להישאר.

ב-1907 ערכה מניה סיור באירופה, בארצות הברית ובקנדה, שם למדה על צורות התיישבות קומוניסטיות. באותה שנה פגשה את ישראל שוחט, איש העלייה השנייה, ונישאה לו ב-1908. בני הזוג הקימו יחד את התארגנות שיתופית של פועלים יהודים, בשם "הקולקטיב" בחוות סג'רה (אילניה), את הארגון החשאי "בר גיורא" (1907), ואת ארגון "השומר" (1909).

לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה, גורשו בני הזוג שוחט מן הארץ על ידי השלטונות העות'מאניים, כמו רבים מחבריהם מנהיגי היישוב היהודי ועסקניו, ראשי מוסדות ואגודות ומנהיגי מפלגות הפועלים. הם נשלחו לגלות בטורקיה בעיר ברוסה (בורסה) וישבו שם עד סוף המלחמה.

היודעת את מדוע אדמה זו עמדה להישמט מידינו למרות ששלמנו בעדה בכסף מלא? האדמה נקנתה לפני 10 או 20 שנה. לא היתה כל אפשרות ליישב עליה מיד את המתנחלים, מסרו אותה בחכירה לערבים, לבסוף לא רצו הערבים לרדת ממנה..
כן, יקירתי, היהודים אין להם חשק רב לעבוד בארץ ישראל וצריך להיות זהירים מאד כשמספרים להם את האמת. ובכל זאת קל מאוד לעזור, הרוצה את לעשות זאת?
מתוך מכתב ששלחה מניה להנרייטה סאלד

דוד בן גוריון

(1902-1958)

דוד בן-גוריון היה איש העלייה השנייה, ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך", המוביל והדוחף להקמת מדינת ישראל, הכריז על הקמתה, ולאחר שקמה הנהיגהּ במשך עשור ומחצה עד 1963‏; כיהן כראש הממשלה וכשר הביטחון הראשון של מדינת ישראל והיה ממנהיגי תנועת העבודה.
הראייה הממלכתית של בן גוריון הובילה אותו לפירוק המחתרות ערב מלחמת העצמאות ולהקמת צה"ל.
ב-1906, בעודו בן 20, עלה לארץ ישראל כחלק מגל העלייה השנייה. כעבור שנים, אמר כי היה זה היום הגדול בחייו, ששני לו היה יום שחרור הר הבית במלחמת ששת הימים. בשנותיו הראשונות בארץ עבד בעבודה חקלאית במושבות פתח תקווה, סג'רה, שם היה גם שומר, וכן במנחמיה וזכרון יעקב, בכפר סבא ובחוות כנרת.
bg2הוא הצטרף למפלגה הציונית-סוציאליסטית "פועלי ציון", והיה בין ראשי האגף ה"ימני" במפלגה, אחד מחמשת חברי הוועד המרכזי שלה. ב-1907 במושב השני של ועידת פועלי ציון שהתכנס ביפו הצליח להוסיף למצעהּ את הסעיף: "המפלגה שואפת לעצמאות מדינית לעם היהודי בארץ הזאת" ואף להיבחר (יחד עם ישראל שוחט) לוועד זמני בן שני חברים לארגון מחדש של המפלגה.
בשנת 1917, בעקבות הצהרת בלפור וכיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, היה ממעוררי תנועת ההתנדבות ל"גדודים העבריים" ומראשוני המתנדבים לגדודים. ב-1918 הגיע כחבר גדוד 39 של קלעי המלך בצבא הבריטי למצרים ומשם לארץ ישראל. ב-1919 הקים בן-גוריון, יחד עם ברל כצנלסון, את מפלגת אחדות העבודה, שהייתה איחוד בין מפלגת פועלי ציון ובין "הבלתי מפלגתיים".
בראשית שנות ה-20 הפך בן-גוריון לאחד המנהיגים הבולטים של היישוב. בשנת 1920 נמנה עם מקימי ההסתדרות הכללית, והיה המזכיר הכללי שלה במשך 15 שנה. הוא ראה בהסתדרות, מלבד איגוד מקצועי שיגן על ציבור הפועלים בארץ, גם כלי חברתי וכלכלי שיקים משק עובדים עצמאי. כמו כן, ראה בו מוסד פוליטי שינהיג את ההתיישבות היהודית ויניח יסודות למדינה שתקום.

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים.
דוד בן גוריון

בוריס ש"ץ

(1867-1932)

בוריס (ברוך) ש"ץ היה צייר ופסל יהודי, יוזם ומייסד האקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל בירושלים.
בשנת 1903 נפגש שץ עם הרצל והפך לציוני נלהב. אחד הנושאים שהעסיקו אותו היה מציאת מקורות פרנסה למהגרים היהודים בארץ ישראל, הוא הגה רעיון להכשיר עולים אלו לייצר כלים אומנותיים אותם ייצאו לאירופה. מתוך רעיון זה, שלא נתממש, העלה שץ בקונגרס הציוני של שנת 1905 רעיון להקמת בית ספר לאמנות עברית ולמלאכת מחשבת.

bezalel

ב-1906 הקים בירושלים מרכז לאמנות, שבהמשך נקרא בצלאל, על שם בצלאל בן אורי, המתכנן והמעצב של המשכן וכליו. שץ אירגן תערוכות של תלמידיו באירופה ובארצות הברית, ואלה היו התערוכות הראשונות בחוץ לארץ של אמנים ארצישראלים. כמו כן אירגן את תא מפלגת פועלי ציון בירושלים ובמסגרתו איגודי עובדים של סתתים ופועלי דפוס (יחד עם רחל ינאית בן צבי וזאב אשור), הטיף לאחדות מעמדית וגאווה מקצועית של פועלים-אומנים וקיבץ סביבו אמנים, אומנים, פועלים ואנשי רוח לקומונת "ירושלים החדשה" (בהם בני הזוג יצחק ורחל ינאית בן צבי, והציירת אירה יאן).

ישראל שוחט

(1886-1961)

ישראל שוחט היה מחלוצי העלייה השנייה, ממקימי ארגון בר גיורא והמנהיג המקובל על חברי אגודת השומר עד לפירוקה, חבר בגדוד העבודה, ממנהיגי הארגון החשאי "הקיבוץ" ופעיל בתנועת העבודה הישראלית.

בשנת 1907 הקים ביחד עם יצחק בן צבי את ארגון "בר גיורא" במהלך ועידה של "פועלי ציון". שוחט פעל בתחום הביטחוני של הארגון ונבחר להיות מפקדו. חברי הארגון התרכזו בחוות סג'רה. רובם היו חברי הקולקטיב שייסדה מניה שוחט.‏ ב-1908 נישאו ישראל ומניה שוחט, ובסג'רה הכניס ישראל את מניה בסוד קיומו של "בר גיורא".‏ לאחר הצלחתו של ארגון "בר גיורא" הורחבה הפעילות וחבריו הקימו ב-1909 את ארגון "השומר" ובחרו את שוחט להיות מנהיגו.

רחל ינאית בן-צבי

(1886-1979)

רחל ינאית בן-צבי הייתה סופרת ומחנכת, אגרונומית בהשכלתה. בן-צבי הייתה מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה, פעילה בהגנה העצמית היהודית ביישוב ואשת ציבור במדינת ישראל. אשתו של איש הציבור, ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן צבי.

ינאית הצטרפה לפעילות במפלגת "פועלי ציון" בנעוריה, בעקבות הזעזוע שעוררו בה הידיעות על פרעות קישינב ב-1903. ב-1905 עברה לקייב, שם נאסרה על ידי השלטונות. לאחר ששוחררה נסעה לגרמניה ולמדה זואולוגיה ובוטניקה באוניברסיטת יֶנה. במהלך לימודיה נסעה לקונגרס הציוני ה-7 בבזל כנציגת עיירתה. בקונגרס בלטה בקרב "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה.

ב-1907 הגתה ינאית את הרעיון להקמת קופה לעידוד ההגירה של פועלים יהודים לארץ-ישראל וביסוסם הכלכלי, החברתי והתרבותי במשק של היישוב (לימים קפא"י – קופת פועלי ארץ ישראל), במאמר שפרסמה בעיתון "פארווערטס". באותה שנה נבחרה לחברת מרכז המפלגה, והייתה ה"חברה" (כלומר אשה) היחידה.

בשנת 1908 עלתה לארץ ישראל בעקבות מכתב שקראה אודות מאורעות תרס"ח‏. לאחר שהות קצרה ביפו, שם התקיימה ועידת מפלגת פועלי ציון, עברה ינאית להשתקע בירושלים בעקבות יצחק בן צבי. היא הייתה חברה בקומונת "ירושלים החדשה" ומהמורים הראשונים בגימנסיה העברית בירושלים. בנוסף להוראה עבדה כפועלת דפוס בבית הדפוס הקואופרטיבי "דפוס אחדות" והייתה בין מנהיגי איגוד עובדי הדפוס, והנהיגה (עם זאב אשור) את השביתה הראשונה של פועלים עברים בארץ ישראל, שביתה שלוותה בהפגנות סוערות נגד בעלי בתי דפוס ערבים ויהודים כאחד שניצלו פועלים והשפילו אותם.

ינאית עסקה יחד עם בעלה לעתיד בשמירה ובהגנה – תחילה בארגון "בר גיורא" ולאחר מכן בארגון "השומר".

ביקשתי להעלים את סערת רוחי ונשאתי עיני במעלה הכותל – הזמן לא יכול לאבנים, מדברות הן אל הלב ומספרות על העבר יותר מכל ספר ומגילה.
מתוך ספרה 'אנו עולים'

הבהרה חשובה :

אתר זה מיועד למטרות למידה בלבד, ולא לשום מטרה מסחרית.

בשימוש באתר זה, הנך מצהיר שכניסתך לאתר היא לצורך לימוד וקבלת סקירה על חידון הציונות והמורשת בלבד ולא לכל מטרה אחרת.