ירושלים בירת ישראל

>>ירושלים בירת ישראל
ירושלים בירת ישראל 2018-02-27T14:51:57+00:00

קצת רקע…

אלפי שנים עומדת ירושלים כעיר הבירה המרכזית בארץ ישראל, דוד המלך קבע בה את בירת הממלכה ולאורך השנים הארוכות עברו עליה מהמורות דרמטיות. צבאות כובשים, חורבנות, בנייה מפוארת, חילופי אוכלוסייה, דתות שונות, מצבאים ומורדים, מלכים וקבצנים הותירו בה את חותמם. העיר הקטנה הזו ירושלים, מאז ועד ימנו מהווה מוקד משיכה, מחלוקת, סכסוכים ואינטרסים בינלאומיים. בעיר הזו יש הכל- שמים וארץ, חול וקודש, עוני ועושר, תפילה ומעשה, חומה ומרחבים. עיר שחוברה לה יחדיו. ירושלים היא ציון – המחוללת הגדולה של תנועת הציונות.

ירושלים – בירת ישראל

"ונבנתה עיר על תילה"

לפני שלושת אלפים שנה כבש דוד המלך את ירושלים והפך אותה לבירת ממלכת ישראל, בנו שלמה המשיך ובנה את ירושלים כאשר גולת הכותרת הייתה בניין בית המקש בהר הבית- הר המוריה.
BHM2
לאחר מותו שלמה התפלגה ממלכת ישראל לשניים בצפון- ממלכת ישראל ובדרום ממלכת יהודה, ממלכת שומרון חרבה ראשונה ע"י אשור, כעבור שנים הגיעה גם יומה של ממלכת יהודה, בשנת 586 לפני הספירה כבש נבוכדנאצר מלך בבל את ירושלים החריב את המקדש והגלה את יהודה.
בתקופת כורש מלך פרס (538 לפנה"ס) הייתה חזרה חלקית של הגולים לארץ ישראל. זוהי תקופת "שיבת ציון" אשר בה נבנה בית המקדש השני. היוונים כובשים את ארץ ישראל והחשמונאים נלחמים בהם וזוכים לעצמאות ואחריהם הרומאים כובשים את ירושלים, הורדוס המתמנה למלך בונה ומפאר את ירושלים וערים רבות בארץ ישראל, גולת הכותרת של כל מפעל הבנייה העצום של הורדוס היה בית המקדש בירושלים, עד שחכמי ישראל אומרים: מי שלא ראה את בית המקדש לא ראה בניין יפה מימיו!
במרד הגדול (70 לפני הספירה) של היהודים ברומאים נחרבה ירושלים ובית המקדש השני….
לאחר מרד בר כוכבא הופכים הרומאים את ירושלים לעיר אלילית. בתקופה הביזנטית (324 לספירה) עם התנצרותה של האימפריה הרומית הופכת גם ירושלים לנוצרית, כנסיות רבות נבנות בה והיא הופכת למוקד עלייה לרגל לצליינים מכל העולם.
בשנת 638 לספירה כובשים המוסלמים את ארץ ישראל, בירושלים על הר הבית הם בונים מסגד גדול. בשנת 1099 נכבשה ירושלים על ידי צלבנים שהגיעו עם מסעות הצלב , שוב ירושלים הופכת לנוצרית.
החל מהמאה ה-13 שוב חוזרת ירושלים להיות בעלת אופי מוסלמי עם הכיבוש הממלוכי ומאוחר יותר העות'מאני (הטורקי).
העות'מאנים שולטים 500 שנה בירושלים, בשנים הראשונות הם פיתחו את ירושלים ובנו בה את החומה הניצבת עד ימנו אבל בהמשך שלטונם הארוך והמייגע הם הזניחו את העיר.
במאה ה-19 ירושלים מתחילה לעבור שינוי. ההזנחה , העוני והזוהמה הייתה נחלתם של תושבי ירושלים שהיו בני היישוב הישן אשר התפרנסו מ"כפסי חלוקה", כספי תרומות שהגיעו עבורם מיהודי חוץ לארץ. המצב הקשה של תושבי בין החומות גרמה ל"יציאה מן החומות" בניית שכונות חדשות מחוץ לחומות ירושלים בד בבד עם יזמות לצורכי פרנסה. בין השכונות הראשונות: ימין משה, משכנות שאננים נחלת שבעה ומאה שערים. במקביל, מדינות אירופה החלו לגלות עניין מדיני, דתי, מחקרי ואומנותי בירושלים. מסילת רכבת נסללה בין יפו לירושלים והקלה על הדרך.
הבריטים כובשים את ארץ ישראל מידי העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה (1917) ובארץ מתקיים "המנדט הבריטי".
בכ"ט בנובמבר אושרה בעצרת האומות המאוחדת תכנית החלוקה יחד איתה פרצה מלחמת העצמאות. בתום המלחמה, לאחר קרבות ארוכים ונפילתה של מזרח העיר והעיר העתיקה לידי הירדנים, ירושלים חולקה בין מדינת ישראל לממלכת ירדן.
גדרות תיל, חומות פח ובטון חילקו את העיר, מדיי פעם הופר השקט על ידי ירי צלפי ירדני. מדינת ישראל הכריזה על ירושלים כבירתה והכנסת ומשרדי הממשלה עברו מתל אביב לירושלים.
19 שנים נותרה ירושלים מחולקת, עייפה ומוזנחת.
במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את מזרח ירושלים מידי הירדנים, הגדרות והמחסומים הוסרו- ירושלים אוחדה!!
מאז ועד ימנו ירושלים זוכה לתנופת בניין ופיתוח ועד היום עיני מדינת ישראל ועיני העולם נשואות אליה.

ירושלים – הרים סביב לה

תשובתנו נחושה: נצח ירושלים

Gבמצור בגוש עציון, הנשים והילדים נשלחו לעורף, והלוחמים, מוכנים לצאת לקרבות. לוחמי גוש עציון יושבים על הדרך לירושלים, נחישותם תמנע מכוחות הלגיון להתקדם לעיר. זו הידיעה שנותנת להם כוח.
קצין הלגיון-הערבי שלחם באיזור העיד כי בראשית חודש מאי 1948, הגיע פיקוד הלגיון-הערבי למסקנה שלא ניתן יהיה לעבור לירושלים על מנת לכבוש אותה, כל זמן שגוש-עציון יושב על אֵם-הדרך. גוש-עציון היה לעמדה-קדמית להגנת ירושלים הבירה.

בפקודת המטה-העליון ראו בכך הלוחמים את עיקר יעודו ותפקידו של גוש-עציון במערכה. ולכן, נמשכה תקיפת התחבורה הערבית על ידי לוחמינו, למרות שמצבו של גוש-עציון נתגלה כחמור ביותר. מוש (משה זילברשמיט הי"ד) – מפקדו האחרון של גוש-עציון, היה מודע היטב לכך שתקיפת התחבורה הערבית, בהוראת הפיקוד-העליון, עלולה להביא את גוש-עציון למערכה שתהיה למעלה מכוחו. לפי דעתו: "… זה צריך להיות קרב מצדה, תוך הכרה כי בעמידתנו עד הסוף אנו עוזרים להצלת ירושלים".
בדברי הספד לחללי ההתקפה בכ"ה בניסן תש"ח (4.5.1948) אמר מוש, מפקד גוש עציון, הי"ד –
"מה אנו ומה חיינו – העיקר הוא המפעל בו אנו חיים. נכה באוייב בכל מקום שנשיגנו, נפריע לממש את זממו. תשובתנו נחושה – נצח ירושלים".

הבהרה חשובה :

אתר זה מיועד למטרות למידה בלבד, ולא לשום מטרה מסחרית.

בשימוש באתר זה, הנך מצהיר שכניסתך לאתר היא לצורך לימוד וקבלת סקירה על חידון הציונות והמורשת בלבד ולא לכל מטרה אחרת.