אירועים ראויים לציון
מבצע אנטבה
המשימה: לעשות את הבלתי אפשרי
ב-1 ביולי, קיבל יוני נתניהו פקודה לתכנן את חלקה של סיירת מטכ"ל במבצע לשחרור החטופים באנטבה ולהכין את אנשיו לפעולה זו. תפקידה של היחידה היה להשתלט על הטרמינל הישן – לשחרר את החטופים, להרוג את המחבלים, להילחם בצבא האוגנדי, ולמנוע את הגעתן של תגבורות אוגנדיות למקום, בשעה שהחטופים וחיילים אחרים יוטסו מאנטבה.
הכוח הישראלי של ארבעה מטוסי הרקולס יצא משארם-א-שייך לכיוון אפריקה. כוח היחידה הוטס בשלושה מתוך ארבעת המטוסים הללו, כשאת כוח הפריצה של יוני, שמנה 29 לוחמים, נשא המטוס הראשון. בדיוק בחצות, על פי שעון אוגנדה, נחת מטוס זה בשדה-התעופה של אנטבה. יוני ואנשיו, שנסעו ב"מרצדס" ושני ג'יפי לנדרובר, מתוך מטרה להתחזות לכוח אוגנדי, ירדו מן המטוס ונעו לכיוון הטרמינל הישן, שבו הוחזקו החטופים.
תחילה נוצר מגע עם שומרים אוגנדיים, ואחריו התפתח קרב קצר עם המחבלים ועם חיילים אוגנדיים נוספים. המחבלים, ששמרו על החטופים, חוסלו במהירות. בזמן הקרב, נפגע יוני מכדור קלצ'ניקוב בחזהו בזמן שנע קדימה. הוא שכב פצוע אנושות מול אולם החטופים. המבצע הסתיים בהצלחה גדולה: החטופים שוחררו ובישראל גאו תחושות הגאוה הלאומית, הערבות ההדדית והגבורה. תחושות אלו יוסיפו ללוות שנים רבות את הציבור בישראל שיודע- ש"את בניו לא יפקיר לזר".
יוני- גיבור ישראל
ניסיונות הצוות הרפואי להחיות את יוני לא נשאו פרי. יוני נפטר בכניסה למטוס הפינוי, בזמן שהחטופים הובלו פנימה. יוני היה היחיד מן הכוח הישראלי שנהרג, חייל נוסף נפצע קשה בטרמינל החדש, ושלושה מתוך 106 החטופים נהרגו במהלך חילופי האש עם המחבלים; חטופה רביעית הוצאה להורג למחרת על-ידי אנשיו של אידי אמין. גופתו של יוני הונחה במטוס הפינוי, שהמריא וטס לקניה. משם המשיך המטוס לארץ.
כמעט איש מן החטופים לא ידע שהחייל שנפל, ששכב בחזית המטוס שלהם, היה מפקד הכוח שהיה אחראי להצלתם. יוני נטמן בהר-הרצל, לצד רמטכ"ל מלחמת יוה"כ, דוד אלעזר. אלפים היו נוכחים בהלווייתו. שמו של יוני, שעד אז כמעט לא היה ידוע מחוץ לצבא, נעשה בן לילה מפורסם בכל חלקי הארץ. פעלו, וכן הגיגיו ומחשבותיו – שראו אור בספר מכתביו – הם מקור השראה לרבים בארץ וברחבי העולם.
יוני נתניהו
יוני נולד 13-במרס, 1946, בניו-יורק, בזמן שהוריו, בן-ציון וצילה, פעלו בשם ההסתדרות הציונית החדשה להקמת המדינה היהודית.
התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים. יוני היה חייל מצטיין, שעבר בקלות יחסית את האימונים המפרכים של הצנחנים, וסיים בהצטיינות את הקורסים השונים. הוא התקבל לקורס הקצינים וסיים אותו כחניך פלוגתי מצטיין. לאחר מכן פיקד על מחלקה בצנחנים. באותה תקופה גברו פעולות החבלה נגד ישראל, ויוני וחייליו השתתפו בפעולת תגמול בכפר "סמוע" שבדרום הר-חברון.
לקראת סוף הקיץ, נשא לאשה את תותי חברתו. החתונה נערכה באמפיתאטרון של הר-הצופים, ששוחרר במהלך המלחמה. זמן קצר אחר-כך נסעו בני הזוג החדש לבוסטון. יוני נהנה מלימודיו בהרווארד, אבל חש תחושה הולכת וגוברת שמקומו אינו שם. בארץ התחוללה אז "מלחמת התשה" – הן בסיני בחזית הדרומית, והן בבקעת הירדן במזרח – ונוסף על כך, נעשו התקפות המחבלים בתוך הארץ תכופות יותר ויותר. וכך, עם סיום שנת הלימודים, החליטו יוני ותותי לחזור לארץ. הם שבו לירושלים ונרשמו ללימודים באוניברסיטה העברית.אך יוני הרגיש שאין די בישיבתו בארץ, כשצה"ל היה זקוק באופן דחוף לקצינים בעלי ניסיון, ועל כן החליט, באמצע שנת הלימודים, להתגייס מחדש. אחיו כבר שבו ארצה, וביבי היה חייל ותיק בסיירת מטכ"ל ("היחידה"). יוני ביקש להצטרף לסיירת, ומשראה מפקדה את התיק האישי שלו, החליט ללא היסוס לקבלו כמפקד-צוות. תוך זמן קצר, הבחין מפקד היחידה בכישוריו המיוחדים של יוני ובסיכויי קידומו, ועל כן שלח אותו לצבור ניסיון נוסף כמ"פ בסיירת חרוב. לאחר חצי שנה של פעולה בבקעת הירדן, בסיירת חרוב, חזר יוני ליחידה כמ"פ.
בינתיים התגייס גם אחיו עדו ליחידה, וכך התחילה תקופה של כמעט שנתיים, שבה שירתו שלושת האחים באותה יחידה עצמה. בקיץ של 1972 מונה יוני לסגן מפקד היחידה.בקיץ של 1973 לקח יוני, שכבר היה גרוש מתותי, חופשה קצרה מן הצבא כדי ללמוד באוניברסיטת הרווארד. יוני חזר למלחמת יום כיפור שבו לחם בקרבות חשובים וקיבל את "אות המופת".
אל ארץ צבי
מילים: תלמה אליגון רוז
לחן: דובי זלצר
ביצוע: יהורם גאון
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם קָמוּ
וְהִכּוּ בִּקְצֵה הָעוֹלָם
כִּבְנֵי רֶשֶׁף חָשׁוּ הִרְחִיקוּ עוּף
לְהָשִׁיב אֶת כְּבוֹד הָאָדָם
אֶל אֶרֶץ צְבִי
אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ
אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,
אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁבְּהָרֶיהָ
פּוֹעֶמֶת עִיר מִדּוֹר לְדוֹר
אֶל אֶרֶץ אֵם לְטַבּוּרָהּ
קְשׁוּרִים בָּנֶיהָ בְּטוֹב וּבְרַע.
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה עוֹבֶרֶת
בִּשְׂדוֹתֵינוּ רוּחַ שָׁרָב
עֲרָבָה אִלֶּמֶת תַּרְכִּין אָז רֹאשׁ
עַל אֲשֶׁר עִם שַׁחַר לֹא שָׁב
אֶל אֶרֶץ צְבִי
אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ
אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,
אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁדִּמְעוֹתֶיהָ
נוֹשְׁרוֹת עַל שְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת
שֶׁעִצְּבוֹנָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ
הֵם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבֶגֶד יוֹמָהּ.