עליית יהודי אתיופיה
לשנה הבאה בירושלים
ביתא ישראל
מסורת ביתא ישראל מתייחדת מכל מסורות קהילות עם ישראל, בעיקר בהיצמדותה למסורת היהודית שבע"פ אשר קדמה לימי חז"ל. סיבתו של ייחוד זה, הוא הנתק המתמשך מיתר קהילות עם ישראל, דורות רבים. בנוף האתיופי התבלטה הקהילה בהיסטוריה עשירה ועצמאית משלה, בדתה, מנהגיה ותרבותה הייחודיים.
לקהילת "ביתא ישראל" היו בתי תפילה ששימשו את המאמינים, בקתות נידה ובתי קברות נפרדים, הם קיימו מערכת מוסדית דתית רחבה שכללה מנהיגי דת (קֵסים או כהנתוץ'). מאפיינים אלו עשו את הקהילה היהודית לשונה ומיוחדת מקבוצות דתיות אחרות באתיופיה. לצד המסורת הדתית הייחודית – שפת קודש, כתבי קודש, חגים ומנהגים דתיים ייחודיים – קיימים מנהגים ותחומי עשייה אחרים, דתיים כחילונים, בהם מתייחדת הקהילה. בין יצירות האמנות המקוריות יותר של הקהילה, ניתן למצוא למשל, את שירת הקודש של ביתא ישראל ואת קדרות ביתא ישראל.
יהודי אתיופיה עולים לארץ
החל משנת 1977- יש עליה במספרים גדולים. גורמים מזרזים לעלייה היו פסיקתו של הרב עובדיה יוסף בדבר יהדות עולי אתיופיה (1973) יחד הידוק הקשר עם הקהילה האתיופית. תהליכים פנימיים באתיופיה, מסיון והגירה לעיר לצד התנכלויות קשות ליהודים עוררו את החשש שקהילת יהודי אתיופיה בסכנה. עד 1984 עלו לארץ כ- 7,000 מיהודי אתיופיה. ב- 1984 יוצאים ל"מבצע משה" שבו עולים עוד 7,000 עולים, ב"מבצע מלכת שבא" עולים 12,000 עולים וב-1991 במסגרת "מבצע שלמה" עולים ארצה עוד 15,000 עולים.
המסע לארץ ישראל
לחן: שלמה גרוניך
ביצוע: שלמה גרוניך ומקהלת שבא
הַיָּרֵחַ מַשְׁגִּיחַ מֵעָל,
עַל גַּבִּי שַׂק הָאֹכֶל הַדַּל,
הַמִּדְבָּר מִתַּחְתַּי, אֵין סוֹפוׁלְפָנִים
וְאִמִּי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:
עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
לְהָרִים רַגְלַיִם,
מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.
אוֹר יָרֵחַ, הַחֲזֵק מַעֲמָד,
שַׂק הָאֹכֶל שֶׁלָּנוּ אָבַד,
הַמִּדְבָּר לא נִגְמָר, יְלָלוֹת שֶׁל תַּנִּים
וְאִמִּי מַרְגִּיעָה אֶת אַחַי הַקְּטַנִּים:
עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,
לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וּבַלַּיְלָה תָּקְפוּ שׁוֹדְדִים
בְּסַכִּין, גַּם בְּחֶרֶב חַדָּה,
בַּמִּדְבָּר דַּם אִמִּי, הַיָּרֵחַ עֵדִי
וַאֲנִי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:
עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
יִתְגַּשֵּׁם הַחֲלוֹם,
עוֹד מְעַט נַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
בַּיָּרֵחַ דְּמוּתָהּ שֶׁל אִמִּי
מַבִּיטָה בִּי; אִמָּא, אַל תֵּעָלְמִי;
לוּ הָיְתָה לְצִדִּי, הִיא הָיְתָה יְכוֹלָה
לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי.
עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,
לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
לְהָרִים עֵינַיִם,
מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.
מבצע משה
בשנת 1975 התרחשו חילופי שלטון באתיופיה ואת מקומו של הקיסר הנוצרי תפס משטר מהפכני-מרקסיסטי. כעבור מספר חודשים מצב יהודי אתיופיה החמיר וההתנכלויות גברו. כתוצאה מכך אלפים עזבו את כפריהם ועשו את דרכם לסודן. המסע לסודן היה מסע רגלי שארך כשלושה עד חמישה שבועות, אך לפעמים נמשך גם חצי שנה ואפילו יותר. משום שהמסעות לסודן היו בניגוד לחוק היו שנתפסו ונאסרו ונאלצו להתחיל את המסע מחדש.
בחורף 1984 התגוררו 10,000 איש במחנות בסודן, והפעילות לחלצם נמשכה חודשים. לקראת סוף נובמבר הוחל מבצע הטסה גדול- מבצע חשאי: 'מבצע משה' שבו העולים הועברו מסודן לאירופה וממנה לישראל. המטוס הראשון נחת בישראל בכ"ו חשוון תשמ"ד 21/11/1984 ובמשך חודש וחצי הטיסו לישראל 7,000 עולים.
בינואר 1985 דלפה הידיעה על המבצע לעיתונות הבין לאומית. שליט סודן, שחשש מתגובתן של מדינות ערב הקיצוניות, אסר על המשך המבצע. בעקבות התערבות אמריקאית אפשר שליט סודן לחלץ את היהודים האתיופים האחרונים שהיו בסודן. הפסקת המבצע השאירה אחריה משפחות מפוצלות. בסך הכל הגיעו בשנות ה-80 כ-16 אלף עולים מאתיופיה.
חבלי קליטה
אבדן בני משפחה בדרך ארצה, בעיות בריאות, קשיי קליטה ושפה והבדלי תרבות הביאו רבים מעולי אתיופיה לאחר עלייתם למצב של מצוקה קשה. שיעור ניכר של הבאים נמנו עם משפחות חד הוריות, וילדים לא מעטים הגיעו ללא הוריהם. ההסתגלות התרבותית של רוב העולים לא הייתה פשוטה ועליה העיבו גילויי גזענות וחוסר נכונות לקבל את השונה.
אחת מהבולטות מקרב העולים היא חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה שנולדה בכפר וזבה במחוז גונדר שבאתיופיה. נכדתו של קייס שאטו מהרט, מהמנהיגים הרוחניים במחוז בו נולדה. בשנת 1984, בהיותה בת 3, עלתה יחד עם משפחתה לישראל במסגרת מבצע משה.
אתר ההנצחה בהר הרצל
"יזכור עם ישראל
את בניה ובנותיה של הקהילה היהודית באתיופיה,
גברים ונשים, זקנים וטף, מאות ואלפים במספר,
שחרפו את נפשם כשקמו וצעדו אל ארץ אבותיהם, לציון ולירושלים,
אך לא עמדו להם כוחם וגבורתם ולא זכו להגשים את משאת נפשם.
יהי זכרם נצור לנצח בקרבנו ועלילות דרכם נר לרגלינו עד עולם."
מבצע שלמה
המבצע נמשך למעלה מיממה, ובמהלכו נחתו בשדה התעופה באדיס אבבה 36 מטוסים, שהעלו לישראל 14,400 יהודים. יותר מ-35,000 יהודי אתיופיה הצליחו לעלות לארץ-ישראל. במסע לארץ-ישראל איבדה הקהילה האתיופית כחמישית מבניה ובנותיה במסע הקשה, במחלות, ברעב ובהתנכלויות האוכלוסייה בדרך.
חג הסיגד
בכ"ט בחשוון, חמישים ימים לאחר יום הכיפורים, מציינים בני העדה האתיופית את חג הסיגד – יום צום בו מתפללים לבניית בית המקדש ומבקשים לעלות לארץ ישראל, עד לצהרים – אז עורכים סעודה גדולה.
באתיופיה, השכם בבוקרו של החג, היו כל קהל הנאספים טובלים בנהר ולובשים את בגדי החג. הקסים, כהני העדה, היו מוצאים את ה'אורית' (תרגום התורה, כמו 'אורייתא' בארמית) והקהל כולו היה מלווה אותם בשירה. כך היה הקהל עולה אל ההר, עד למקום האירוע. בהגיעם למקום, היו ה'כהנים' – מנהיגי העדה – פותחים בסדר התפילות והקריאות. תחילה התפללו על ירושלים ועל התקווה להגיע אליה ולהתפלל בה, בהמשך פנה גדול הכהנים אל הקהל והדגיש את חשיבות קיום חוקי התורה.
הסיגד בארץ בישראל מציינים את החג בשני מקומות: בטיילת "ארמון הנציב" בירושלים וברחבת הכותל המערבי. המשתתפים בחג הסיגד נוהגים ללבוש בגדים לבנים. הקסים בולטים בקרב הקהל בזכות השמשיות הצבעוניות שהם אוחזים.
בתאריך 30.6.08 אושרה בכנסת הצעת חוק חג הסיגד. משמעות הדבר היא שהחג לא יהיה עוד חגהּ של הקהילה האתיופית בישראל בלבד, אלא יהפוך לחלק מלוח השנה הרשמי המקובל בארץ, בכל שנה ייערך טקס ממלכתי לציון החג והוא יילמד בבתי-הספר, ביום זה עובדים יוכלו לקחת יום חופש (יום בחירה).