באפריל 1973 ערכו המצרים תמרונים- תרגילים צבאיים. דדו, דוד אלעזר, הרמטכ"ל החליט לגייס מילואים כיוון שפחד שהתמרונים יכולים להוביל למלחמה. המילואים גויסו אך בסופו של דבר לא קרה כלום. עלות הכוננות עלתה עשרות מיליוני לירות למדינה. קצת לפני פרוץ המלחמה המצרים עושים שוב תמרונים, הצבא הישראלי לא מגייס מילואים כי חושבים ששוב מדובר בתרגילים צבאיים.

בימים שלפני…

עשרה ימים לפני פרוץ המלחמה, חוסין מלך ירדן נפגש בפגישה חשאית עם גולדה מאיר ראש הממשלה, ומזהיר אותה שעומדת לפרוץ מלחמה. ששה ימים לפני פרוץ המלחמה, מודיע מקור מודיעיני נאמן ומוסמך שיהיה תרגיל צניחה של המצרים בתעלת סואץ והתרגיל יהפוך למלחמה. אגף המודיעין לא התייחס לאזהרות האלה ברצינות, הוא היה שבוי בהערכה המוטעית שלו שאין סבירות למלחמה. יומיים לפני פרוץ המלחמה- משפחות הדיפלומטים הרוסים עוזבים את סוריה. זהו רמז עבה, אך אגף המודיעין לא מתייחס אליו ברצינות. יום לפני פרוץ המלחמה- מקור אמין מדווח כי מחר בערב בשעה שש עומדת לפרוץ מלחמה. ערב יום הכיפור- הממשלה התכנסה לישיבה מיוחדת והחליטה שלא להכריז על גיוס מילואים מלא, בכדי לא להצטייר בעיני העולם כי ישראל יוזמת מלחמה. כמה שעות לפני פרוץ המלחמה, כאשר צבאות ערב היו כבר ערוכים והיה ברור שהמלחמה עומדת לפרוץ, הציע הרמטכ"ל דדו לפתוח במתקפת מנע, משה דיין שר הביטחון סירב. בסופו של דבר, ב6 באוקטובר 1973, יום כיפור תשל"ד בשעה 14:00 בצהריים פתחו צבאות ערב, מצרים וסוריה בהתקפה מתואמת על ישראל.

מהלך המלחמה

בימים הראשונים של המלחמה הצליחו הסורים והמצרים להתקדם. בדרום כמעט כל תעלת סואץ בידי מצרים, מוצבים מנותקים זה מזה, המצרים נעים קדימה. בצפון, החרמון נכבש בידי הסורים, טנקים סורים מסתערים על הרמה ומגיעים כמעט עד גשר בנות יעקב. בימים הראשונים של המלחמה נערכים קרבות בלימה קשים ורק ביום השלישי מתחילה התקפת נגד. המלחמה הסתיימה לאחר שלושה שבועות עם 2,569 הרוגים, 440 נעדרים (לאחר חילופי השבויים נותרו 57 נעדרים) ו7,500 פצועים.

תוצאות המלחמה

למרות נתוני הפתיחה, הצליחה ישראל להביס את צבאות ערב – מצרים וסוריה. ישראל נכנסה לשטח סוריה ועצרה כ-40 ק"מ מדמשק. אך המחיר היה כבד מאוד. המצרים מרגישים כי הם ניצחו במלחמה, שכן נחתמים הסכמים בין ישראל למצרים וישראל הסכימה לסגת 20 קילומטר מהתעלה ותעלת סואץ נותרה בידי המצרים. המצרים ראו בכך הישג והחזרת כבודם האבוד מימי מלחמת ששת הימים. המטרה של מצרים הושגה.
על אף הניצחון במלחמה התחושה בארץ היא תחושה של כישלון בשל: כמות ההרוגים והפצועים במלחמה, ההלם של הניצחונות הערביים בתחילת המלחמה, השבויים וההשפלה שכורכה בכך וההרגשה שהיה מחדל נוראי- לא גויסו מילואים והצבא הסדיר לא נערך למלחמה. לעומת ההערצה שהייתה להנהגת הצבא והמדינה לאחר מלחמת ששת הימים, היה כעת חוסר אמון.

אז מה עוד צריך לדעת על מלחמת יום הכיפורים?