קצת רקע…
מאז תום מלחמת העצמאות, המשיכו הערבים לנהל מאבק מדיני וכלכלי נגד ישראל, להפר את הסכמי שביתת הנשק על ידי תקריות אש בגבולות וחדירת חוליות מחבלים לשטח ישראל, ולחזק את כוחם הצבאי במגמה מוצהרת לתקוף את ישראל ולהשמידה בשעת כושר. בשנים אלה הוקם גם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). האווירה בימים שלפני המלחמה, היתה קשה. יש מיתון במצב הכלכלי ואבטלה גדולה, ירידה מהארץ וחרדה הולכת וגוברת בשל האיומים של צבאות ערב לפלוש למדינת ישראל ולהשמידה.
מלחמת ששת הימים
5-10.6.1967
תקופה ההמתנה: "האחרון מכבה את האור"
שלושה שבועות של מתח עצום וחרדה גדולה הקדימו את פרוץ המלחמה. בימים אלו התארגנו צבאות ערב למלחמה ובאויר היה חשש קיומי למדינת ישראל, כפי שביטא הביטוי הנפוץ באותם ימים "האחרון מכבה את האור". מתחיל גיוס מילואים כדי להתכונן למלחמה שבפתח. הצבא מעוניין לפתוח במלחמה אך הממשלה בראשותו של לוי אשכול, מהססת ורוצה לפתור את הסכסוך בדרכי שלום.
פרוץ המלחמה
התחמשות הכוחות הערביים ממשיכה, ההמתנה מורטת עצבים והויכוח מחריף. עד שבבוקר ה־5 ביוני יצאה ישראל למלחמה נגד מצרים, ירדן וסוריה. בתוך שישה ימים הביס צה"ל את צבאותיהן של שלוש מדינות אלה וכבש את יהודה ושומרון, את הגולן, את חבל עזה ואת חצי האי-סיני. בתום מלחמת בזק זו, ב-10 ביוני 1967 גדל שטחה של מדינת ישראל פי שנים ויותר, וירושלים בירת ישראל אוחדה מחדש לאחר 19 שנים שבהן הייתה חצויה בין ישראל לירדן.
תוצאות המלחמה
מבחינה ביטחונית, השתפר מצבה של ישראל: שטחי מדינת ישראל הוכפלו, הגבולות החדשים העניקו עומק אסטרטגי והרחיקו את האויב מהיישובים היהודים. כוח ההרתעה של צה"ל היה בשיאו- צה"ל נתפס כצבא בעל עוצמה חזקה ביותר.
גם בתחום הכלכלי השתפר מצבה של ישראל. בעקבות תוצאות מלחמת הבזק, חזרו להשקיע במדינת ישראל, השקעות כלכליות של יזמים מחו"ל והחלו מגיעים כספים ותרומות מיהודי העולם.
מבחינה לאומית, לאחר מלחמת ששת הימים היתה תחושה של "אופוריה"- התרוממות רוח עילאית, אופטימיות גדולה בקרב תושבי מדינת ישראל. תחושה של שחרור לאחר תקופת מתח מורטת עצבים ושמחה על הישגי המלחמה: שיבה למקומות הקדושים, ל"ארץ התנ"ך" ואיחודה של ירושלים. בימים אלו היתה הערצה לצה"ל והצפה של סרטי מלחמה, אלבומי ניצחון ושירים רבים שנכתבו על המלחמה.
מבחינה פוליטית, מלחמת ששת הימים היא אבן דרך בתולדות מדינת ישראל. המלחמה הביאה לתחילתו של ויכוח פוליטי מר בין השמאל והימין בנוגע לעתידם של יהודה ושומרון, חבל עזה, רמת הגולן וסיני: האם להתייחס לחבלי ארץ אלו כאל חזרה הביתה או כאל שטחים שעלינו להחזיר לערבים. ובעולם- מצד אחד מדינת ישראל הפכה להיות מושא להערצה בעולם בעקבות הישגיה במלחמה, ומהצד השני החלו מאבקים מדיניים ולחץ בינלאומי על מדינת ישראל לסגת מהשטחים שנכבשו.
הקרב על המים
בינואר 1964 כאשר עמדה להסתיים בניית ״מוביל המים הארצי״ של ישראל, התכנסה בקהיר ועידת פסגה ערבית ראשונה, שבה החליטו ראשי כל המדינות הערביות לבנות מפעל מקביל להטיית מי מקורות הירדן הנובעים בשטח סוריה ולבנון (החצבני והבניאס) כדי לפגוע בשפיעת מימיו של הירדן, ולהקים פיקוד ערבי מאוחד להגנה על מפעל ההטיה.
סוריה החלה בעבודות הכנה למפעל ההטיה ומראשית שנת 1965 ועד אמצע 1966 התחוללה בגבולה של ישראל שורת תקריות שנקראו ״המלחמה על המים״. במהלכן של תקריות אלה תקפו טנקים ומטוסים של צה״ל את הטרקטורים הסורים שהחלו בעבודות ההטיה, ובסופו של דבר גרמו להפסקתן.
הרב שלמה גורן
חסימת מיצרי טיראן
באפריל 1967 דרש נאצר נשיא מצרים לפנות את כל כוח האו"ם מגבולו עם ישראל.
לאחר פינוי כוח האו״ם גברה התכונה המצרית בסיני, בסוריה ואף בירדן וישראל החלה לגייס כוחות מילואים. ב-22.5.67 הודיע נאצר על חסימת מיצרי טירן שבפתח מפרץ אילת בפני השיט לישראל. הייתה זו התגרות מכוונת שכן מאז מלחמת סיני הודיעה ישראל, שחסימת המייצרים היא עילה למלחמה.
ביצוע: שולי נתן (2002)
נִשָּׂא בְּרוּחַ הָעַרְבַּיִם עִם קוֹל פַּעֲמוֹנִים
וּבְתַרְדֵּמַת אִילָן וַאֶבֶן שְׁבוּיָה בַּחֲלוֹמָהּ
הָעִיר אֲשֶׁר בָּדָד יוֹשֶׁבֶת וּבְלִבָּהּ חוֹמָה
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר
הֲלֹא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר
אֵיכָה יָבְשׁוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם כִּכָּר הַשּׁוּק רֵיקָה
וְאֵין פּוֹקֵד אֶת הַר הַבַּיִת בָּעִיר הָעַתִּיקָה
וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע מְיַלְּלוֹת רוּחוֹת
וְאֵין יוֹרֵד אֶל יָם הַמֶּלַח בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ
אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ וְלָךְ לִקְשֹׁר כְּתָרִים
קָטֹנְתִּי מִצְּעִיר בָּנַיִךְ וּמֵאַחֲרוֹן הַמְּשׁוֹרְרִים
כִּי שְׁמֵךְ צוֹרֵב אֶת הַשְּׂפָתַיִם כִּנְשִׁיקַת שָׂרָף
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר כֻּלָּהּ זָהָב
חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם לַשּׁוּק וְלַכִּכָּר
שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר הַבַּיִת בָּעִיר הָעַתִּיקָה
וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת זוֹרְחוֹת
נָשׁוּב נֵרֵד אֶל יָם הַמֶּלַח בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ