נשיאים וראשי ממשלות שהלכו לעולמם

עד לקום המדינה 

בן גוריון נולד בעיר פלונסק שבפולין, ובילדותו למד ב- "חדר", וכשגדל סייע להפצת הדיבור בשפה העברית באזור מגוריו. בשנת 1906, בגיל 20, עלה לארץ ישראל ועבד כפועל חקלאי במושבות היהודיות. בשנים 1935- 1948 כיהן כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ונתפס כבולט מבין מנהיגי היישוב. עם פרסום הספר הלבן בשנת 1939, והגבלת עליית יהודים לארץ ישראל, הכריז בן-גוריון על מאבק בשלטונות המנדט. אולם זמן קצר לאחר מכן, משפרצה מלחמת העולם השנייה, ומתוך הבנה כי האויב הנאצי מסוכן יותר, הכריז: "עלינו לעזור לבריטים במלחמתם כאילו אין ספר לבן, ועלינו לעמוד נגד הספר הלבן כאילו אין מלחמה."

בן גוריון זיהה את כוחה הגובר של ארה"ב כמעצמה, ואת יכולת ההשפעה של מנהיגי יהדות ארה"ב על עתידה של ארץ ישראל. בשנת 1942 יזם בשיתוף התנועה הציונית בארה"ב את כינוס ועידת בילטמור, תוך חתירה לכינונה של מדינה יהודית בכל שטחי ארץ ישראל.|
בן גוריון נתמנה לאחראי על הזרוע הביטחונית בסוכנות, והנהיג את המאבק בשלטונות המנדט הבריטי, בין היתר, במסגרת תנועת המרי העברי שהייתה ארגון גג לכלל הכוחות. הוא ביצר את הכוח העברי לקראת העימות המסתמן עם ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב. הכוח כלל את ארגון ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י. בן גוריון שילב את המתנדבים בצבא הבריטי במסגרת החי"ל (חטיבה יהודית לוחמת) בתפקידי פיקוד בכירים בצה"ל, והיו אלה שעיצבו את מבנהו של הצבא המתגבש.
בניגוד לעמדה שהוביל בועידת בילטמור, ושאושרה ע"י הנהגת היישוב, בן גוריון צידד בתוכנית החלוקה של הארץ לשתי מדינות: יהודית וערבית, משום שסבר כי בעת הזו, צו השעה הוא הקמת מדינה ליהודים בכל שטח שהוא של הארץ. הקמת "מלכות ישראל השלישית", כפי שכינה אותה בהמשך, הכרחית לשם קליטת שרידי הפליטה, ריבונות יהודית במרחב, קליטת עליית יהודים מכל קצוות תבל, והוצאתו של החזון הציוני מן הכוח אל הפועל. בן גוריון העדיף להשיג את האפשר מאשר להיאבק על הנשגב. לצד זאת, טבע את הביטוי "לכשירחיב", לכשיתאפשר לנו, נשיב לידינו את מחוזותיה האחרים של המולדת העתיקה, שלעת הזו, נפלו בידי הערבים.

עם הקמת המדינה

עם פרוץ המלחמה, הורה בן גוריון להגן על היישוב העברי. הוא הקדיש משאבים רבים להכללתה וחיבורה של ירושלים לשטחי המדינה המסתמנת. הוא המשיל את ארץ ישראל לגוף היהודי, וטען שהעם היהודי ללא מולדתו ההיסטורית, הינו כעם ללא גוף. ירושלים, טען בן גוריון, היא הלב של העם היהודי, וגוף ללא לב, לא יכול לחיות. לכן קרא: "בכל מחיר לירושלים". השיירות לירושלים, פריצת "דרך בורמה" והעברתה של הכנסת והמוסדות הלאומיים מתל אביב, מרכזו הפועם של היישוב, לירושלים ליבו ההיסטורי, הביאו לביסוסה כבירת המדינה הצעירה.

עם יציאת הכוחות הבריטיים את הארץ ב- 14.5.48, בן גוריון לא היסס להכריז על הקמת המדינה, למרות איומים בינלאומיים נרחבים.

בהנהגת בן גוריון צה"ל הרחיב את גבולותיה של המדינה אל מעבר לגבולות תוכנית החלוקה. במהלך המלחמה נפתחו שערי הארץ לקליטת עלייה מסיבית, שהכפילה את מניין התושבים. בן גוריון הוביל לחתימה של הסכמי שביתת נשק באי רודוס, עם רוב מדינות ערב. הדבר אפשר לישראל להתרכז בקליטת גלי העלייה הגדולים, ולתכנן מדיניות של עידוד ילודה ופיזור אוכלוסייה באיזורים עליהם שכנו יישובים ערביים בעבר, וכן לאורך גבולותיה הארוכים של המדינה הצעירה. בן גוריון ראה בחזונו את יישוב הנגב המהווה שני שלישים משטח ישראל, כחלק מיצירת חגורת ביטחון, צבאית ורעיונית.

בן גוריון הנהיג את ישראל תוך מדיניות צנע קשה, וחתם על "הסכם השילומים" עם גרמניה בלב כבד, כשמולו מחאה ציבורית חריפה, בראותו את צרכי המדינה הצעירה כקודמים לכל.

באותם ימים, בן גוריון מחליט לפרוש מתפקידו ובמקומו מתמנה משה שרת, שר החוץ דאז. בן גוריון מתפנה למימוש חלומו – ההתיישבות בנגב. לאחר שנתיים, שב בן גוריון לתפקידו. הוא מתמודד עם פשיטות המסתננים מירדן ומורה לצה"ל לבצע פעולות תגמול נועזות בשטח האויב. בשנת 1956 הורה על פתיחת מלחמה מול מצרים, לאחר ששליטה, גמאל עבד אל נאצר הורה על סגירת תעלת סואץ לתעבורה ישראלית. במלחמת הבזק שניהל צה"ל נפל כל חצי האי סיני לידי ישראל, לרבות רצועת עזה. בלחץ המעצמות נסוגה ישראל מהשטחים שכבשה, במחיר פתיחת התעלה לתנועת ספינות ישראליות.

בשנת 1965 מחליטה הנהגת מפא"י להדיח את בן גוריון מהנהגת התנועה, ולהחליפו בלוי אשכול. בן גוריון מתמודד בראש רשימת רפ"י, אך נכשל ומשתקע בשדה בוקר שם התגורר בצריף, שהפך לימים לחלק ממדרשת שדה בוקר שבנגב.

בן גוריון נפטר בשנת 1973 ונקבר בסמוך לצריפו בשדה בוקר.