נשיאים וראשי ממשלות שהלכו לעולמם

>>נשיאים וראשי ממשלות שהלכו לעולמם
נשיאים וראשי ממשלות שהלכו לעולמם 2020-02-02T12:14:49+00:00

נשיאים וראשי ממשלות שהלכו לעולמם

דוד בן-גוריון (גרין) 1886 - 1973

ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, ומי שמזוהה יותר מכל עם הקמתה.

כיהן בשנים: 1948 – 1953; 1955 – 1963. קודם לכן, כיהן כמנהיג מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) וכיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ופעל רבות למען יישוב הארץ, קליטת עליה וביצור עוצמתה הצבאית של ישראל. 

 

עד לקום המדינה 

בן גוריון נולד בעיר פלונסק שבפולין, ובילדותו למד ב- "חדר", וכשגדל סייע להפצת הדיבור בשפה העברית באזור מגוריו. בשנת 1906, בגיל 20, עלה לארץ ישראל ועבד כפועל חקלאי במושבות היהודיות. בשנים 1935- 1948 כיהן כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ונתפס כבולט מבין מנהיגי היישוב. עם פרסום הספר הלבן בשנת 1939, והגבלת עליית יהודים לארץ ישראל, הכריז בן-גוריון על מאבק בשלטונות המנדט. אולם זמן קצר לאחר מכן, משפרצה מלחמת העולם השנייה, ומתוך הבנה כי האויב הנאצי מסוכן יותר, הכריז: "עלינו לעזור לבריטים במלחמתם כאילו אין ספר לבן, ועלינו לעמוד נגד הספר הלבן כאילו אין מלחמה."

בן גוריון זיהה את כוחה הגובר של ארה"ב כמעצמה, ואת יכולת ההשפעה של מנהיגי יהדות ארה"ב על עתידה של ארץ ישראל. בשנת 1942 יזם בשיתוף התנועה הציונית בארה"ב את כינוס ועידת בילטמור, תוך חתירה לכינונה של מדינה יהודית בכל שטחי ארץ ישראל.|
בן גוריון נתמנה לאחראי על הזרוע הביטחונית בסוכנות, והנהיג את המאבק בשלטונות המנדט הבריטי, בין היתר, במסגרת תנועת המרי העברי שהייתה ארגון גג לכלל הכוחות. הוא ביצר את הכוח העברי לקראת העימות המסתמן עם ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב. הכוח כלל את ארגון ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י. בן גוריון שילב את המתנדבים בצבא הבריטי במסגרת החי"ל (חטיבה יהודית לוחמת) בתפקידי פיקוד בכירים בצה"ל, והיו אלה שעיצבו את מבנהו של הצבא המתגבש.
בניגוד לעמדה שהוביל בועידת בילטמור, ושאושרה ע"י הנהגת היישוב, בן גוריון צידד בתוכנית החלוקה של הארץ לשתי מדינות: יהודית וערבית, משום שסבר כי בעת הזו, צו השעה הוא הקמת מדינה ליהודים בכל שטח שהוא של הארץ. הקמת "מלכות ישראל השלישית", כפי שכינה אותה בהמשך, הכרחית לשם קליטת שרידי הפליטה, ריבונות יהודית במרחב, קליטת עליית יהודים מכל קצוות תבל, והוצאתו של החזון הציוני מן הכוח אל הפועל. בן גוריון העדיף להשיג את האפשר מאשר להיאבק על הנשגב. לצד זאת, טבע את הביטוי "לכשירחיב", לכשיתאפשר לנו, נשיב לידינו את מחוזותיה האחרים של המולדת העתיקה, שלעת הזו, נפלו בידי הערבים.

עם הקמת המדינה

עם פרוץ המלחמה, הורה בן גוריון להגן על היישוב העברי. הוא הקדיש משאבים רבים להכללתה וחיבורה של ירושלים לשטחי המדינה המסתמנת. הוא המשיל את ארץ ישראל לגוף היהודי, וטען שהעם היהודי ללא מולדתו ההיסטורית, הינו כעם ללא גוף. ירושלים, טען בן גוריון, היא הלב של העם היהודי, וגוף ללא לב, לא יכול לחיות. לכן קרא: "בכל מחיר לירושלים". השיירות לירושלים, פריצת "דרך בורמה" והעברתה של הכנסת והמוסדות הלאומיים מתל אביב, מרכזו הפועם של היישוב, לירושלים ליבו ההיסטורי, הביאו לביסוסה כבירת המדינה הצעירה.

עם יציאת הכוחות הבריטיים את הארץ ב- 14.5.48, בן גוריון לא היסס להכריז על הקמת המדינה, למרות איומים בינלאומיים נרחבים.

בהנהגת בן גוריון צה"ל הרחיב את גבולותיה של המדינה אל מעבר לגבולות תוכנית החלוקה. במהלך המלחמה נפתחו שערי הארץ לקליטת עלייה מסיבית, שהכפילה את מניין התושבים. בן גוריון הוביל לחתימה של הסכמי שביתת נשק באי רודוס, עם רוב מדינות ערב. הדבר אפשר לישראל להתרכז בקליטת גלי העלייה הגדולים, ולתכנן מדיניות של עידוד ילודה ופיזור אוכלוסייה באיזורים עליהם שכנו יישובים ערביים בעבר, וכן לאורך גבולותיה הארוכים של המדינה הצעירה. בן גוריון ראה בחזונו את יישוב הנגב המהווה שני שלישים משטח ישראל, כחלק מיצירת חגורת ביטחון, צבאית ורעיונית.

בן גוריון הנהיג את ישראל תוך מדיניות צנע קשה, וחתם על "הסכם השילומים" עם גרמניה בלב כבד, כשמולו מחאה ציבורית חריפה, בראותו את צרכי המדינה הצעירה כקודמים לכל.

באותם ימים, בן גוריון מחליט לפרוש מתפקידו ובמקומו מתמנה משה שרת, שר החוץ דאז. בן גוריון מתפנה למימוש חלומו – ההתיישבות בנגב. לאחר שנתיים, שב בן גוריון לתפקידו. הוא מתמודד עם פשיטות המסתננים מירדן ומורה לצה"ל לבצע פעולות תגמול נועזות בשטח האויב. בשנת 1956 הורה על פתיחת מלחמה מול מצרים, לאחר ששליטה, גמאל עבד אל נאצר הורה על סגירת תעלת סואץ לתעבורה ישראלית. במלחמת הבזק שניהל צה"ל נפל כל חצי האי סיני לידי ישראל, לרבות רצועת עזה. בלחץ המעצמות נסוגה ישראל מהשטחים שכבשה, במחיר פתיחת התעלה לתנועת ספינות ישראליות.

בשנת 1965 מחליטה הנהגת מפא"י להדיח את בן גוריון מהנהגת התנועה, ולהחליפו בלוי אשכול. בן גוריון מתמודד בראש רשימת רפ"י, אך נכשל ומשתקע בשדה בוקר שם התגורר בצריף, שהפך לימים לחלק ממדרשת שדה בוקר שבנגב.

בן גוריון נפטר בשנת 1973 ונקבר בסמוך לצריפו בשדה בוקר.

משה שרת (שרתוק) 1894 - 1965

ראש הממשלה השני של מדינת ישראל (1954 – 1955), מראשי מפא"י, ושר החוץ הראשון של ישראל. נודע בחשיבות הרבה שהעניק לדיפלומטיה המדינית ולהכרה הבינלאומית בזכותו של עם ישראל לשוב ולכונן ריבונות בארצו. 

 

משה שרת נולד בחרסון, באוקראינה, בשם משה שרתוק. ב- 1906 עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בכפר הערבי עין סיניה, שם למד את השפה הערבית. ב-1908 עקרה המשפחה ליפו והייתה לאחת המשפחות המייסדות של "אחוזת בית" (לימים תל אביב). במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא העת'מאני, ושימש כמתורגמן, ולימים שלט בשמונה שפות. עם סיום המלחמה עבר ללונדון ושימש נציג מפלגת "אחדות העבודה" במטה הסוכנות היהודית בלונדון. עם שובו ארצה פעל כמזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות ולאחר הירצחו של חיים ארלוזורוב בשנת 1933, נבחר במקומו לראש המחלקה ושימש בתפקידו זה עד קום המדינה. במסגרת תפקיד זה הקים למעשה את שירות החוץ של המדינה המתהווה. שרת ניהל את המגעים מול הנציב הבריטי בארץ ישראל וממשלתו וגיבש את עמדות הסוכנות מול הצעות הפתרון לבעיית ארץ ישראל.

לצד פועלו בתחום מדיניות החוץ, יזם שרת את הקמת הנוטרות היהודית, נמנה עם מקימי החטיבה היהודית הלוחמת במלחמת העולם השנייה ותמך בתוכנית החלוקה. שרת היה בין החותמים על מגילת העצמאות ובזכרונותיו הוא מתאר את הרגעים שלאחריה: "מייד לאחר טקס ההכרזה הלכתי למשרדי. אותה שעה הפציצו מטוסי אויב את תל אביב, ובין נפץ הפצצות והירי של מכונות הירייה לעבר המטוסים, הכתבתי ארבעה מברקים: אחד למזכיר המדינה האמריקני ג'ורג' מרשל, השני לשר החוץ הבריטי ארנסט בווין, השלישי לשר החוץ הסובייטי וויצ'סלב מולוטוב והרביעי לשר החוץ הצרפתי רוברט שומן. הודעתי להם על הכרזת המדינה וביקשתי את הכרת מדינותיהם בישראל".

עם הקמת המדינה כיהן כשר החוץ. ב-1954, לאחר פרישתו של בן-גוריון מראשות הממשלה, התמנה שרת כמחליפו וכיהן בתפקיד זה כשנתיים (עד נובמבר 1955). לאחר שובו של בן-גוריון משדה-בוקר ובחירתו לראשות הממשלה, חזר לכהן כשר החוץ עד לשנת 1956.

שרת ראה את מדינת ישראל משתלבת במרחב המזרח תיכוני ומפתחת מערכת יחסים עם כלל מדינות ערב. שרת האמין שהדרך לכך עוברת בפיוס מדיני מחד, ובפיתוח עוצמה צבאית מאידך. אולם, בעוד שרת נטה לתמוך בקו מאופק ומתון מול מדינות ערב העדיף בן-גוריון קו של הנחתת מכות צבאיות. חילוקי הדעות בין השניים הלכו והחריפו, ובלחץ ראשי מפא"י התפטר שרת ממשרד החוץ והוסיף לכהן כחבר כנסת.

ב-1960 נבחר שרת ליו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, תפקיד שמילא עד מותו.

לוי אשכול (שקולניק) 1969- 1895

ראש הממשלה השלישי של ישראל 1963- 1969, מזוהה יותר מכל, עם הרחבת גבולות המדינה במלחמת ששת הימים. אשכול כיהן בתפקידים ציבוריים רבים וביניהם: יו"ר חברת מקורות, מנהלת מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, מנכ"ל משרד הביטחון, שר החקלאות ושר האוצר. אשכול יזם הקמת קרוב לארבע מאות יישובים חדשים במשך ארבע השנים הראשונות לקיום המדינה. היה מיוזמי הקמת המעברות לקליטת העלייה הגדולה בראשית ימי המדינה. כשר אוצר הצליח לשמור על האיזון הכרוך בקליטת אוכלוסייה עצומה, לצד יצירת מקורות תעסוקה ופיתוח, פיתוח המשק ועידוד הצמיחה הכלכלית, תוך שמירה על צורכי הביטחון של המדינה הצעירה ותקצוב המלחמות והמבצעים הצבאיים. 

אשכול קיבל חינוך יהודי מסורתי, ולמד לימודי קודש בחדר, לצד לימודי חול. בהמשך למד בתיכון יהודי בעיר ווילנה. הוא עלה ארצה בגיל 19, בשנת 1914, ועבד כפועל חקלאי במושבות היהודיות. במהלך מלחמת העולם הראשונה כיהן כנציג תנועת "הפועל הצעיר", בהסתדרות פועלי יהודה וסייע לפועלים החקלאים שסבלו מתוצאות המלחמה ומידו הקשה של השלטון התורכי-עות'מאני. לקראת סוף המלחמה התגייס לגדוד העברי של הצבא הבריטי.

ב-1920 היה ממקימי קיבוץ דגניה ב', ונמנה עם מייסדי ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל. אשכול כיהן בשורה ארוכה של תפקידים, במסגרתם פעל לחזק את מפעל ההתיישבות בארץ ישראל. בין היתר, היה מיוזמי הקמת "מקורות", חברת המים העיקרית של היישוב היהודי, ועמד בראשה. כיהן כחבר מפקדת ההגנה והיה אחראי על נושאי רכש, ציוד וגיוס, טרם קום המדינה, ועם הקמתה, המשיך לטפל בהם כמנכ"ל הראשון של משרד הביטחון. אשכול כיהן בשנים 1952-1949 גם כגזבר הסוכנות ונאלץ להתמודד עם הקשיים הכספיים הגדולים שכפו העלייה ההמונית ומשאביה המצומצמים של המדינה הצעירה. בשנים אלו היה מיוזמי הקמת המעברות. ב-1951 מונה אשכול לשר החקלאות והפיתוח, בשנים 1963-1952 כהן כשר האוצר. תקופת כהונתו בתפקיד שר אוצר מאופיינת בהתפתחות משקית ובצמיחה כלכלית גבוהות, חרף ההוצאות הכבדות במימון קליטת העלייה הגדולה, הקמת מפעלי תעשייה ומפעלי פיתוח, חימוש צה"ל והוצאות מלחמת סיני.

לאחר פרישתו של בן-גוריון, בשנת 1963, מונה אשכול לראש הממשלה ושר הביטחון. אשכול פעל לחזק את מערך יחסי החוץ של ישראל בכלל, ובפרט עם ארצות הברית. הוא כונן יחסים דיפלומטיים מלאים עם גרמניה המערבית. אשכול הוביל את התעצמותו של צה"ל ואת התחמשותו בנשק מתקדם שחלקו הגיע מתוצרת ארצות הברית, ואת הפעולה הצבאית לסיכול הניסיונות להטות את מי הירדן. אשכול הקים את רשימת המערך, צרוף של המפלגות מפא"י ואחדות העבודה, והוביל אותה לניצחון בבחירות בשנת 1965. ערב מלחמת ששת הימים, גברו המצוקות המנטליות בקרב הציבור, ורוח נכאים פקדה את המדינה הצעירה. אשכול, ביקש לחזק את שדרות העם והקים ממשלת ליכוד לאומי עם מפלגות גח"ל ורפ"י ואף ויתר לשם כך, על משרד הביטחון.

במלחמה הביסה ישראל את מצרים, ירדן וסוריה וכבשה את רצועת עזה, חצי האי סיני, יהודה, שומרון ורמת הגולן. מיד אחרי המלחמה החיל אשכול את החוק הישראלי על מזרח ירושלים, איחד את העיר והרחיב את גבולותיה. אשכול ניסה למנף את תוצאות המלחמה ולהשיג שלום עם מדינות ערב, ללא הצלחה.

אשכול נפטר מהתקף לב ב-26 בפברואר 1969.

הבהרה חשובה :

אתר זה מיועד למטרות למידה בלבד, ולא לשום מטרה מסחרית.

בשימוש באתר זה, הנך מצהיר שכניסתך לאתר היא לצורך לימוד וקבלת סקירה על חידון הציונות והמורשת בלבד ולא לכל מטרה אחרת.