הקונגרס הציוני הראשון
הבייבי של הרצל
ניסיונות לכינון קונגרס, שבו יבואו לידי ביטוי כל הקבוצות שהחלו לפעול למען יישוב ארץ־ישראל, נערכו עוד לפני יוזמתו של הרצל. ועידת אגודות חובבי ציון, שנערכה בקטוביץ שברוסיה בשנת 1884, נועדה לשמש מעין קונגרס. השתתפו בה נציגים ציונים מרוסיה, רומניה, גרמניה, אנגליה וצרפת. בשנת 1890 ניסה ד״ר נתן בירנבאום לכנס בווינה ועידה של כל אגודות הסטודנטים היהודים באירופה. ניסיון נוסף לאחד את כל הפעילים הציונים נעשה בפריס ב-1894, כאשר נתכנסה אסיפה של נציגי אגודות מארצות שונות אך סירובו של הברון רוטשילד לתמוך בפעולות הוועד שנבחר כי התנגד לכל פעולה מדינית גלויה, הביאו עד מהרה לשיתוקו .
בקונגרס הציוני הראשון, שנערך באוגוסט 1897 בבאזל שבשוויץ, השתתפו 197 צירים- נציגים מ־17 ארצות. הוא היה כולו פרי התכנון והארגון של הרצל. הוא ניסח את תפקיד הקונגרס כ״כינון אבן פינה לבית העתיד לשמש מקלט לעם היהודי״. באישיותו הצליח לעצב את האירוע למעמד מרשים וחגיגי ביותר. אף הצירים הספקניים ביותר עזבו את באזל כחסידיו הנלהבים. רושם רב עשה על הצירים גם נאומו של מאכס נורדאו, שתיאר בכישרון רב את מצבם החברתי, הכלכלי והפוליטי של היהודים בתפוצות השונות.
בבאזל ייסדתי…
״תוכנית באזל״, שהתקבלה כסיכום לדיוני הקונגרס, הגדירה את תפקיד הציונות כשאיפה ״להקים לעם ישראל בית-מולדת, מובטח במשפט הכלל, לעם ישראל בארץ ישראל״. תוכנית זו גם אישרה את הקמתם של מוסדות ארגוניים, שיקדמו את ההתיישבות היהודית בארץ ויחזקו את הרגש הלאומי בקרב כל יהודי העולם.
בסיום הקונגרס רשם הרצל ביומנו את דברי חזונו ההיסטוריים:
בבאזל יסדתי את מדינת היהודים.
אילו אמרתי זאת היום ־ היו נענים לכך בצחקוק.
אולי בעוד שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, יכירו בה הכל״.
הרצל ראה את הקונגרס כפרלמנט של המדינה היהודית בדרך. הוא הצליח לבנותו ככינוס שיאחד את נציגי הקיבוצים היהודיים מרוב חלקי תבל ברצון משותף לתחייה לאומית.
הקרן הקיימת לישראל ויוזמות נוספות
ייסוד הקרן הקיימת לישראל בקונגרס החמישי (1901) העניק להסתדרות הציונית מכשיר חשוב לגאולת אדמות הארץ ולהכשרתן להתיישבות. כבר בקונגרס הראשון עלה הרעיון של הקמת הקרן על-ידי פרופ' צבי הרמן שפירא, אך רק בלחצו של הרצל התקבלה ההחלטה על כך. הרכישות הגדולות של קרקע בארץ על־ידי הקק״ל הביאו לכך שהאדמה הפכה לרכוש העם כולו (ואמנם למעלה מ-90% מאדמות הארץ הן בבעלות המדינה)- ״גאולה תתנו לארץ״. ההסתדרות הציונית יכלה לכוון את ההתיישבות לאזורים הנוחים לה. מכשיר נוסף, שהיה כולו פרי יוזמתו של הרצל היה השבועון הציוני ״די וועלט״, שתרם רבות להפצת הרעיון הציוני במשך כל שנות הוצאתו לאור (1914-1897). לצורך ניהול פעולות ההסתדרות הציונית בתקופה שבין קונגרס לקונגרס הוקם ״הוועד הפועל הציוני הגדול״, ואילו ״הוועד הפועל הציוני המצומצם״ (הידוע כיום בשמו ״ההנהלה הציונית״) נקבע כאחראי להכוונת העבודה המעשית ולביצוע המדיניות.
חדשות מהעבר
צפו בסרטון על : הרצל, הקונגרס הציוני ותוכנית אוגנדה, מתוך הטלוויזיה החינוכית.
אפ״ק(בנק אנגלו פלשתינה בע״מ)
אפ״ק, ראשי התיבות של ״אנגלו פלשתין קומפני״ (״חברת אנגלו־פלשתינה״), הוקם ב-1902 מטעם ההסתדרות הציונית כחברה-בת של ״אוצר התיישבות היהודים״. ״אוצר התיישבות היהודים״ נוסד שלוש שנים קודם לכן, ב-1899 (במסגרת הקונגרס הציוני השני, ביזמתו של הרצל), כחברת מניות (שנרשמה באנגליה) לגיוס כספים לרכישת הזכיון (״צ׳רטר״) על ארץ-ישראל מידי הטורקים, ששלטו בה אז.
במשך הזמן הפכה אפ״ק לגוף כספי גדול וחשוב, וב-1931 שונה שמה ל״בנק אנגלו-פלשתינה בע״מ״ והוא היה לבנק לכל דבר. עם הקמת מדינת ישראל ותום שלטון המנדט הבריטי בארץ, הפך ״בנק אנגלו-פלשתינה״ לבנק הממלכתי של המדינה עד ליסודו של ״בנק ישראל״ ב-1954.
