מיקוד 2020

>מיקוד 2020
מיקוד 2020 2020-01-02T12:45:52+00:00

מיקוד 2020

הגדודים העבריים

הגדודים העבריים הוקמו לקראת סופה של מלחמת העולם הראשונה, בתחילת 1918, כחלק מהמאמץ המלחמתי של "מעצמות ההסכמה" לכבוש את ארץ ישראל מידי התורכים ובני בריתם הגרמנים. קדם להם גדוד נהגי הפרדות שהיה גדוד אספקה. שלושת הגדודים שמנו כחמשת אלפים איש, היוו חלק מן הצבא הבריטי ומרבית חייליהם וקציניהם היו יהודים שהגיעו מארצות הברית, בריטניה וארץ ישראל, ובהם מנהיגים ציונים מוכרים כזאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור, דוד בן גוריון ויצחק בן צבי.

הגדודים נטלו חלק בקרבות כנגד התורכים בעבר הירדן המזרחי, שם הצליחו לכבוש את הגשר היחיד שחיבר בין עברי הירדן, ולפרוץ דרך לחדירה הבריטית מערבה.
גם אם תרומתם של הגדודים למערכה הייתה שולית, הרי שעצם קיומם חשוב, בהיותם הגוף הצבאי היהודי הראשון בעת החדשה, אחרי אלפיים שנות גלות, אשר נשא סמלים יהודים ושפתו הייתה עברית. קיום הגדודים נתן הוכחה לכוחם האפשרי של היהודים להחזיק בטריטוריה לאומית, והעניק צידוק מוסרי לדרישה להקים ישות לאומית יהודית בארץ ישראל.

ניסיון צבאי שנצבר במסגרת הגדודים, כמו גם רוח ההתנדבות, עברו מאוחר יותר למסגרות המחתרתיות העבריות שפעלו בארץ, ובראשן ההגנה. במהלך הפרעות, חיילי הגדודים שפעלו עצמאית, מנעו בפועל מתקפות של פורעים ערבים כנגד היישובים היהודיים בארץ ישראל. הדבר הביא לפירוק הגדודים והותיר את היישוב היהודי חסר הגנה משמעותית, דבר שהוביל לפגיעות קשות בפרעות תר"פ-תרפ"א.

100 שנה לארגון ההגנה

ארגון "ההגנה" היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל. "ההגנה" הוקם ב-1920 במטרה להגן על היישוב העברי בארץ ישראל מפני התקפות ערביי הארץ, והורכב בחלקו מחיילי הגדודים העבריים, אשר צברו ניסיון צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה, ושפורקו זה מקרוב.
תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט הבהיר להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה מאורגנת היטב, והארגון החל לפעול תחת מפקדה ארצית שפעלה תחת הנהגת היישוב, בראשות דוד בן-גוריון.
בעקבות המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים לשם הגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים, וייצור נשק, תוך מעבר לאסטרטגיה של התקפות יזומות כנגד הפורעים הערבים.
יחד עם זאת, זרמים פוליטיים שונים, ובראשם הרביזיוניסטים, סברו כי מדובר במעט מידי, הם ביקרו את מדיניות ההגנה הרשמית "ההבלגה", ויצאו חוצץ כנגדה. הם הקימו את האצ"ל – הארגון הצבאי הלאומי, ממנו פרשו בהמשך לוחמי הלח"י – לוחמי חרות ישראל.
"ההגנה" החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל", בניגוד לעמדת השלטונות הבריטיים.
במהלך מלחמת העולם השנייה סייעה "ההגנה" לכוחות הצבא הבריטי במלחמתם בצבא הנאצי. בסיום המלחמה, "ההגנה" נאבקה קשות בארגונים הפורשים, באופן מזויין, ואף הביאה להסגרת חבריהם לידי הצבא הבריטי. לאחר מכן, הארגונים השונים פעלו במשותף כנגד כוחות הצבא הבריטי, במסגרת "תנועת המרי העברי", כאשר הייתה תמימות דעים ביניהם כי המנדט הבריטי מועל בתפקידו, פוגע ביישוב העברי ומונע את עליית שרידי מחנות ההשמדה.
"ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, מהלחימה ביישובים ובכבישים וליווי השיירות אליהם. דרך המבצעים הגדולים לכיבוש הערים ואזורי הארץ מהגליל ועד הנגב באמצעות 11 חטיבות הלוחמים שהקימה מכוחותיה, ועד תחילת הפלישה של מדינות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. בשלהי מאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.

קרב תל-חי

קרב שהתנהל בין לוחמים בדואים מאיזור החולה, מתנגדי הצרפתים באיזור, לבין מגיני היישוב העברי בראשות יוסף טרומפלדור, ב-1 במרץ 1920.
למעשה, ארבעת היישובים היהודים באיזור, נקלעו למאבק גדול יותר בין הצרפתים לבין תומכי המלך פייצל ההאשמי מדמשק, במהלכו שמרו על נייטרליות. ב-1 במרץ 1920 הגיע כאמל אפנדי, מנהיג הבדואים, בראשות קבוצה גדולה של ערבים חמושים אל חצר היישוב היהודי תל-חי ודרש להיכנס ולבדוק אם אין כוחות צרפתיים בחצר. מפקד כוחות המגן העבריים באזור, יוסף טרומפלדור, אישר לכאמל ולכמה מאנשיו להיכנס חמושים לחצר היישוב. במהלך הביקור, בעת ששהה בעליית הגג של המבנה המרכזי, החליט כאמל להחרים את נשקם של אנשי תל חי. כשאנשיו ניסו לקחת את נשקה של אחת הלוחמות בכוח, פקד טרומפלדור לפתוח באש על התוקפים. בעוד המגנים היהודים נלחמו עם הכוחות הערביים מחוץ לשערי החצר, התבצרו כאמל ואנשיו בעליית הגג והסבו אבדות רבות לכוחות המגן, ובראשם יוסף טרומפלדור. למרות הנסיגה הסופית של כאמל ואנשיו, האבדן הגדול של האנשים והתחמושת בקרב מגני תל-חי הוביל לנטישת המקום.
על-פי עדויות שונות אמר טרומפלדור לפני מותו דברים בנוסח "טוב למות בעד ארצנו", והפך את קרב תל-חי לסמל לגבורה עד ימינו. על שמו של טרומפלדור הוקמה תנועת הנוער בית"ר (ברית יוסף תרומפלדור) וכן גדוד העבודה העברית.
דרומית לתל-חי הוקמה לאחר מלחמת העצמאות העיירה קריית-שמונה, לזכר שמונת הנופלים בתל-חי.
מדי שנה בי"א באדר מתקיים טקס אזכרה ממלכתי לטרומפלדור וחבריו, בהשתתפות אלפי חניכים של תנועת בית"ר.

משפט אייכמן

אדולף אייכמן היה ראש המחלקה לענייני יהודים בגסטפו, הממונה על הוצאתו לפועל של הפתרון הסופי לבעיית היהודים – השמדתם הפיזית. אייכמן נמלט מגרמניה לארגנטינה לאחר המלחמה.
בשנת 1961 במבצע מסובך נחטף אייכמן ע"י לוחמי המוסד והוטס לישראל לשם העמדתו לדין. משפטו התקיים בירושלים בשנים 1962-1961.
זו הייתה הפעם הראשונה שפרשת שואת יהודי אירופה נחשפה בפני גוף משפטי מוסמך על כול פרטיה. הפשעים נגד העם היהודי שיוחסו לנאשם כללו את רדיפתם ומעצרם של מיליוני היהודים וריכוזם, העברתם למחנות השמדה, רציחתם ושוד רכושם. לצד זאת, כתב האישום כלל גם אישומים בדבר פשעים שנעשו בבני לאומים אחרים, כגון גירוש המוני אזרחים פולנים וסלובקים, הובלתם למחנות השמדה, ורציחתם של עשרות אלפי צוענים.
התובע גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה, נשא נאום פתיחה, שנמשך שמונה שעות, ובו אמר, בין היתר: "במקום בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אינני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן, בשעה זו, שישה מיליון קטגורים… דמם זועק, אך קולם לא יישמע".
ב- 15 בדצמבר 1961 גזר עליו בית המשפט מיתה. בליל 31 במאי 1962, אחרי שנשיא המדינה דחה בקשה להענקת חנינה, הוצא אייכמן להורג בתלייה, בפעם היחידה בתולדות מדינת ישראל שעונש מיתה הוצא לפועל. גופתו נשרפה, ואפר גופתו פוזר בים-התיכון מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל.
המשפט ותוצאתו זכו להערכה חיובית ברוב ארצות העולם, שבהן הוגדר המשפט כהתגלמות של צדק היסטורי.



הבהרה חשובה :

אתר זה מיועד למטרות למידה בלבד, ולא לשום מטרה מסחרית.

בשימוש באתר זה, הנך מצהיר שכניסתך לאתר היא לצורך לימוד וקבלת סקירה על חידון הציונות והמורשת בלבד ולא לכל מטרה אחרת.